רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כד · פסוק יד
לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן, יְדַבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה, שֶׁהָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים וְהַגֵּרִים מַשְׂכִּירִים עַצְמָם. וְכֵן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ (שמות כב כד), וְכֵן לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה (דברים כ"ד:י"ט), שֶׁהֵם הָעֲנִיִּים בָּרֹב. וְכֵן בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת יְדַבֵּר בַּהֹוֶה, כְּמוֹ לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דברים כ"ה:ד'), לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כ"ב:י'). וּבְסִפְרֵי (תצא קמה) אָמְרוּ, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר עָנִי וְאֶבְיוֹן, מְמַהֵר אֲנִי לִפָּרַע עַל יְדֵי עָנִי וְאֶבְיוֹן יוֹתֵר מִכָּל אָדָם. וְדָרְשׁוּ מִגֵּרְךָ, זֶה גֵּר צֶדֶק, לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין: