רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כד · פסוק ד
אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה, לְרַבּוֹת סוֹטָה הַנִּסְתֶּרֶת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים כ"ד:ד'). וּפֵרוּשׁוֹ אִשָּׁה שֶׁזָּנְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ. אֲבָל הַסּוֹטָה הַנִּסְתֶּרֶת בִּלְבַד, לֹא נוֹדַע שֶׁהִיא טְמֵאָה וְאֵינוֹ עוֹבֵר עָלֶיהָ בַּלָּאו הַזֶּה. וְכָךְ מְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן שֶׁל יְבָמוֹת (יא), מַאי וְנִסְתְּרָה, נִבְעֲלָה, וְאַמַּאי קָרֵי לֵהּ נִסְתְּרָה, לִשָּׁנָא מְעַלְּיָא נְקַט. וְשָׁאֲלוּ, נִבְעֲלָה בְּהֶדְיָא כְּתִיב בָּהּ טֻמְאָה (במדבר ה יג), וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה, לְמֵקַם עֲלָהּ בְּלָאו. וְאִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה. וְהִנֵּה הֵם שְׁנֵי לָאוִין, יַזְהִיר בְּמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, וְיַזְהִיר בְּמַחְזִיר אִשְׁתּוֹ שֶׁנִּטְמְאָה בִּזְנוּת. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה לַבַּעַל הָרִאשׁוֹן, יִרְמֹז כִּי כַּאֲשֶׁר יְדָעָהּ אִישׁ אַחֵר תֵּחָשֵׁב לוֹ טְמֵאָה. וְאֵלּוּ מִצְוֹת מְחֻדָּשׁוֹת בַּגֵּט וּבַחֲזִירָה. וְטַעַם הַלָּאו הַזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְלִיפוּ נְשׁוֹתֵיהֶן זֶה לָזֶה, יִכְתֹּב לָהּ גֵּט בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֵלָיו, וְזֶה טַעַם וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ, כִּי זֶה סִבָּה לַחֲטָאִים גְּדוֹלִים. וּבְסִפְרֵי (תצא קלו), וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ, לְהַזְהִיר ב"ד עַל כָּךְ: