רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כג · פסוק ז
לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ג:י"ז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, ת"ל לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים כ"ג:ז'). וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בְּסִפְרֵי (תצא רנא) מִטּוֹבָתָם, מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ, הוֹצִיא אֶת אֵלּוּ מֵאוֹתָהּ טוֹבָה, אֲבָל לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ':י') כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, יָכוֹל אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב כֵּן, ת"ל לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם. וְכֵן בְּתַנְחוּמָא. וְהַנִּרְאֶה אֵלַי כִּי מִלְחֶמֶת עַמּוֹן וּמוֹאָב אֲסָרָהּ הַכָּתוּב עָלֵינוּ לְדוֹרוֹת, וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר (לעיל ב ט יט) אַל תִּתְגָּר בָּם, אֵינָהּ מִצְוָה לְשָׁעָה בִּלְבַד, אֲבָל הִיא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, זֶהוּ שֶׁאָמַר (שם) כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. וְהִנֵּה אַרְצָם לָהֶם לְעוֹלָם, כִּי הִיא נַחֲלָה שֶׁהִנְחִילָם הַשֵּׁם. אִם כֵּן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר לֹא תִדְרֹשׁ יְצַוֶּה אִם נִלָּחֵם עֲלֵיהֶם בְּעִיר שֶׁכָּבְשׁוּ הֵם מִן הָעַמִּים, שֶׁלֹּא נִקְרָא לָהֶם לְשָׁלוֹם. וְכֵן אִם יָבוֹאוּ הֵם לְהִלָּחֵם בְּאַרְצֵנוּ, מֻתָּר לָנוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וְלִכְבֹּשׁ מֵהֶם הַמְּדִינוֹת לְהַכּוֹת יוֹשְׁבֵי הֶעָרִים שֶׁעָשׂוּ עִמָּנוּ הָרָעָה, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יִפְתָּח (שופטים יא לג), וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר, וְכֵן עָשָׂה דָּוִד לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן (שמואל ב יב לא), בַּעֲבוּר שֶׁהֵם פָּרְצוּ הַגָּדֵר תְּחִלָּה וְנִלְחֲמוּ בּוֹ, וְאָז לֹא נִצְטָרֵךְ לִקְרֹא בִּשְׁלוֹמָם וְנַכֶּה בַּנִּלְחָמִים בָּנוּ כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף אִם נִרְצֶה. וְאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (במדב"ר כא ו), וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ (מלכים ב ג יט), אָמְרוּ לוֹ, הַכָּתוּב אוֹמֵר (דברים כ':י"ט) לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, וְאַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אָמַר לָהֶם, עַל כָּל הָאֻמּוֹת צִוָּה, וְזוֹ קַלָּה וּבְזוּיָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג יח) וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי ה' וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם, אֵלּוּ אִילָנוֹת טוֹבִים. וְכָל זֶה לְהַזִּיקָם וּלְצַעֲרָם, אֲבָל הָאָרֶץ תִּשָּׁאֵר לַמִּשְׁפָּחָה הַהִיא, שֶׁהִיא נַחֲלָה שֶׁהִנְחִילָם הַשֵּׁם. וְזֶה הָעִנְיָן מֻזְכָּר בְּאַגָּדוֹת בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (עד יג) וּבְמִדְרַשׁ תִּלִּים (ס א). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט טַעַם לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם, כְּאוֹמֵר אע"פ שֶׁהֵם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּכֶם וְאַבְרָהָם אֲבִיכֶם אָהַב אֶת אֲבִיהֶם כְּאָח לוֹ יוֹנֵק שְׁדֵי אִמּוֹ, לֹא תִּהְיוּ אַתֶּם לוֹ כְּאַחִים דּוֹרְשֵׁי שָׁלוֹם וְטוֹבָה, כִּי הֵם הֵפֵרוּ בְּרִית אַחְוָה וְתִהְיֶה מוּפֶרֶת לְעוֹלָם. וְהִנֵּה הַשֵּׁם שָׁמַר לִבְנֵי לוֹט זְכוּת אֲבִיהֶם שֶׁלִּוָּה אֶת נְבִיאוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה', וּלְכָךְ הִנְחִילָם מִנַּחֲלַת אַבְרָהָם, וְהֶעֱנִישׁ אֶת בָּנָיו בְּחֶטְאָם שֶׁלֹּא יִדְבְּקוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן הַמִּצְרִים הִרְחִיקָם שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת מִפְּנֵי רִשְׁעָם אֲשֶׁר עָשׂוּ עִמָּנוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, אֲבָל לֹא יְתַעֵב אוֹתָם לְעוֹלָם בַּעֲבוּר שֶׁהָיִינוּ גֵּרִים בְּאַרְצָם וְנִמְלַטְנוּ עִמָּהֶם בִּימֵי הָרָעָב בַּכָּבוֹד שֶׁעָשׂוּ לְאָבִינוּ, וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מִמֶּנּוּ קָצִין וּמוֹשֵׁל. וְכֵן עָשָׂה עִם אֱדוֹם, שָׁמַר לָהֶם זְכוּת אָבוֹת שֶׁהָיוּ מִזֶּרַע קֹדֶשׁ, וְהִרְחִיקָם שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת בַּעֲבוּר שֶׁיָּצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ בַּחֶרֶב וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים. וְהַקַּבָּלָה מִן רַבּוֹתֵינוּ (יבמות עח) כִּי אֵין דּוֹר שְׁלִישִׁי מִימֵי מֹשֶׁה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִתְגַּיֵּר אֶחָד מֵהֶם יָבֹא הַדּוֹר הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ בִּקְהַל ה':