רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כא · פסוק יח
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין סח) אֵינוֹ קָטָן, שֶׁהַקָּטָן פָּטוּר מִכָּל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה וּמִכָּל הַמִּצְוֹת, אֲבָל הוּא הַמֵּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְהִנֵּה יֵשׁ עָלָיו שְׁנֵי עֳנָשִׁין, הָאֶחָד שֶׁהוּא מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וּמַמְרֶה בָּהֶם, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהוּא זוֹלֵל וְסוֹבֵא, עוֹבֵר עַל מָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ (ויקרא יט ב) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, וְנֶאֱמַר עוֹד (דברים י"ג:ה') וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על דברים ו':י"ג) שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לָדַעַת הַשֵּׁם בְּכָל דְּרָכֵינוּ, וְזוֹלֵל וְסוֹבֵא לֹא יֵדַע דֶּרֶךְ ה'. וְעַל הַכְּלָל אֵין בּוֹ עַתָּה חֵטְא מָוֶת, וְעַל שֵׁם סוֹפוֹ הוּא נִדּוֹן, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין עא). וְזֶה טַעַם וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, כִּי לֹא הוּמַת בְּגֹדֶל חֶטְאוֹ אֶלָּא לְיַסֵּר בּוֹ אֶת הָרַבִּים וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וְכֵן דֶּרֶךְ הַכָּתוּב שֶׁיַּזְהִיר כֵּן כַּאֲשֶׁר יָמִיתוּ, לְגָדֵר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה בְּמִיתָתָם תַּקָּנָה לַאֲחֵרִים, כִּי הִזְכִּיר כֵּן בְּזָקֵן מַמְרֵא (דברים י"ז:י"ג), לְפִי שֶׁאֵין בְּהוֹרָאָתוֹ חֵטְא שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לָמוּת בּוֹ, רַק הוּא לְהָסִיר הַמַּחְלֹקֶת מִן הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (רמב"ן על דברים כ"א:י"א), וְכֵן בְּעֵדִים זוֹמְמִין (דברים י"ט:כ'), שֶׁנֶּהֱרָגִין וְלֹא הָרְגוּ, וְכֵן הִזְכִּיר בְּמֵסִית (דברים י"ג:י"ב), לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱרָג בְּדִבּוּרוֹ הָרַע בִּלְבַד אע"פ שֶׁלֹּא עָבַד הַנִּיסָּת ע"ז וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו, אֲבָל מִיתָתוֹ לְיַסֵּר הַנִּשְׁאָרִים. וְגַם זוֹ מִצְוָה מְחֻדֶּשֶׁת אוֹ מְבֹאֶרֶת מִן כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ יב) וְאִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ויקרא יט ג):