רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כא · פסוק יא
אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. וּבְסִפְרֵי (תצא ה), מִנַּיִן אֲפִלּוּ כְּעוּרָה, ת"ל וְחָשַׁקְתָּ בָהּ אע"פ שֶׁאֵינָהּ יְפַת תֹּאַר. ור"א אָמַר (אבן עזרא על דברים כ"א:י"א), יְפַת תֹּאַר, בְּעֵינָיו. וְהִנֵּה הוּא דָּבֵק עִם וְרָאִיתָ. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, שֶׁלֹּא יַתִּירֶנָּה לוֹ רַק מִפְּנֵי הַחֵשֶׁק בִּהְיוֹת יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, אֲבָל אִם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵשֶׁק בִּבְעִילָתָהּ אֶלָּא שֶׁהוּא רוֹצֶה לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִשָּׂא לָזוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שם), וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר הֲרֵי זוֹ לְאַבָּא הֲרֵי זוֹ לְאָחִי. וּבַגְּמָרָא (קידושין כב א), שֶׁלֹּא יִקַּח שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת לִבְנוֹ וְאַחַת לוֹ, אַחַת לְאָבִיו וְאַחַת לוֹ. וְהָאִסּוּר בְּאוֹתָהּ שֶׁל בְּנוֹ אֲפִלּוּ לְבַדָּהּ: