רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כ · פסוק יט
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, יָפֶה פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על דברים כ':י"ט) כִּי שִׁעוּר הַכָּתוּב כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה וְאוֹתוֹ לֹא תִכְרֹת לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. וְטַעַם כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, כְּמוֹ כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל (דברים כ"ד:ו'). אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב"ק צא) מֻתָּר לִכְרוֹת עֵץ מַאֲכָל לִבְנוֹת מָצוֹר, וְלֹא אָמְרָה תּוֹרָה רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא וְגוֹ', אֶלָּא לְהַקְדִּים וְלוֹמַר שֶׁאִילַן סְרָק קוֹדֵם לְאִילַן מַאֲכָל. אִם כֵּן פֵּרוּשׁ הַפָּרָשָׁה לְדַעְתָּם שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, לִכְרוֹת אוֹתָם דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמָּצוֹר, כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת. וְהַטַּעַם כִּי הַנִּלְחָמִים מַשְׁחִיתִים בָּעִיר וּסְבִיב הָאָרֶץ, אוּלַי יוּכְלוּ לָהּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ג יט) וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ. וְאַתֶּם לֹא תַּעֲשׂוּ כֵן לְהַשְׁחִיתָהּ, כִּי תִּבְטְחוּ בַּשֵּׁם שֶׁיִּתֵּן אוֹתָהּ בְּיֶדְכֶם, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה הוּא, מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל וְתִחְיֶה וּבוֹ תָּבוֹא הָעִיר מִפָּנֶיךָ בְּמָצוֹר, לוֹמַר אַתָּה תִּחְיֶה מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי שֶׁתִּכְבֹּשׁ הָעִיר, וְגַם בִּהְיוֹתְךָ בַּמַּחֲנֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר תַּעֲשֶׂה כֵן. וְטַעַם אוֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, כִּי מֻתָּר אַתָּה לִכְרוֹת אוֹתוֹ לִבְנוֹת הַמָּצוֹר וְגַם לְהַשְׁחִיתוֹ עַד רִדְתָּהּ, כִּי לִפְעָמִים תִּהְיֶה הַהַשְׁחָתָה צֹרֶךְ הַכִּבּוּשׁ, כְּגוֹן שֶׁיְּהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹצְאִים וּמְלַקְּטִין עֵצִים מִמֶּנּוּ אוֹ נֶחְבָּאִים שָׁם בַּיַּעַר לְהִלָּחֵם בָּכֶם, אוֹ שֶׁהֵם לָעִיר לְמַחֲסֶה וּלְמִסְתּוֹר מֵאֶבֶן נֶגֶף: