רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כ · פסוק ו
וְטַעַם וְלֹא חִלְּלוֹ, שֶׁלֹּא בָּאָה הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית, כִּי הַמִּנְהָג בַּכֶּרֶם בְּבוֹא תְּבוּאָתוֹ שֶׁיָּחוּלוּ שָׁם וְיֵלְכוּ בּוֹ בַּחֲלִילִים, וְצִוָּה הַכָּתוּב (ויקרא יט כד) שֶׁיִּהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, שֶׁיְּהַלְלוּ אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בַּשִּׂמְחָה הַהִיא. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ וְלֹא חִלְּלוֹ, שֶׁלֹּא עֲשָׂאוֹ חֻלִּין, וְהוּא הַפִּדְיוֹן שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (מעשר שני פ"ה מ"ד), מִלְּשׁוֹן כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' (מלאכי ב יא), וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ (ויקרא כא טו):