רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יב · פסוק כא
וְטַעַם וְזָבַחְתָּ וְגוֹ' כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (חולין כח) כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, עַל פֶּה מֵהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֶּשֶׁט וְעַל הַקָּנֶה וְעַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. וְדַע כִּי שְׁחִיטָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא הִכָּרֵת סִימָנֵי הַצַּוָּאר. וְאַל תָּחוּשׁ בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר (במדבר יד טז), כִּי הִיא מְלִיצָה שֶׁזָּבַח אוֹתָם כְּצֹאן. וְהִנֵּה צִוָּה בַּקָּרְבָּנוֹת וְשָׁחַט וּשְׁחָטוֹ, שֶׁהוּא בְּסִימָנֵי הַצַּוָּאר. וְהִנֵּה מִתְּחִלָּה צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה כָּל מָה שֶׁהֵם אוֹכְלִים שְׁלָמִים וְהֵם שְׁחוּטִים כְּמִשְׁפַּט הַקָּרְבָּנוֹת, וְעַתָּה כְּשֶׁבָּא לְהַתִּיר בְּשַׂר הַחֻלִּין אָמַר וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, בִּהְיוֹתָם קָרְבָּנוֹת, וְתֹאכַל אוֹתָם חֻלִּין בְּכָל תַּאֲוַת נַפְשֶׁךָ, לוֹמַר שֶׁיַּתִּירֵם חֻלִּין בְּכָל מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ זְבוּחִין כַּאֲשֶׁר צִוָּה מִתְּחִלָּה בִּהְיוֹתָם כֻּלָּם קָרְבָּנוֹת. וְזֶהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא זֶה עַל הַנָּכוֹן. וְשֶׁמָּא רַבּוֹתֵינוּ נִתְכַּוְּנוּ בָּזֶה כְּשֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה לט), כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, מָה קָדָשִׁים בִּשְׁחִיטָה אַף חֻלִּין בִּשְׁחִיטָה. וְהִנֵּה מִצְוַת הַשְּׁחִיטָה מְפֹרֶשֶׁת בְּכָאן, וּמְבֹאֶרֶת מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בַּקַּבָּלָה: