רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יב · פסוק ה
וְטַעַם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, שֶׁתֵּלְכוּ לוֹ מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים וְתִשְׁאֲלוּ אָנָה דֶּרֶךְ בֵּית הַשֵּׁם, וְתֹאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב (ישעיהו ב ג), כִּלְשׁוֹן צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם (ירמיהו נ ה). וּבְסִפְרֵי (ראה ח) תִּדְרְשׁוּ, דְּרֹשׁ עַל פִּי הַנָּבִיא. יָכוֹל תַּמְתִּין עַד שֶׁיֹּאמַר לְךָ נָבִיא, ת"ל לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה, דְּרֹשׁ וּמְצָא ואח"כ יֹאמַר לְךָ נָבִיא. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָוִד וְכוּ'. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, לִכְבוֹדוֹ תִּדְרְשׁוּ. וּבָאתָ שָּׁמָּה, לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִמֶּנּוּ אָמְרוּ חֲכָמִים "שְׁכִינָה":