רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יא · פסוק ד
אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף וְגוֹ' וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה, לֹא הֲבִינוֹתִי טַעַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי כָּל הַמֵּתִים בַּיָּם אָבְדַן עוֹלָם הֵם אוֹבְדִים. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא חוֹזֵר לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, שֶׁאָבַד סוּס וָרֶכֶב מִמִּצְרַיִם בְּכָל הַדּוֹר הַהוּא, כִּי כָל סוּס וָרֶכֶב וְכָל פָּרָשׁ אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם הוֹצִיא עִמּוֹ וְאָבְדוּ כֻּלָּם, וְהָיְתָה מַמְלָכָה שְׁפָלָה בְּלֹא רֶכֶב וְסוּס וְחַיִל וְעִזּוּז. וְאָמַר ר"א (אבן עזרא על דברים י"א:ד') שֶׁלֹּא קָמוּ עוֹד בְּנֵיהֶם תַּחְתָּם לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם, ר"ל כִּי הַשֵּׁם אִבֵּד הָרוֹדְפִים בַּיָּם וְאִבֵּד בְּמִצְרַיִם זַרְעָם, וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם שֵׁם וּשְׁאָר כִּי הֵם הִרְשִׁיעוּ יוֹתֵר מִכָּל מִצְרַיִם לִרְדֹּף אַחֲרֵי גְּאוּלֵי הַשֵּׁם. אֲבָל זֶה לֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה: