רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יא · פסוק א
וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, לְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁתִּשְׁמֹר מֵחֲטוֹא לְפָנָיו, כִּי אַחַר שֶׁיְּצַוֶּה בָּאַהֲבָה יְצַוֶּה בַּיִּרְאָה, וִיצַוֶּה בַּחֻקִּים וּבַמִּשְׁפָּטִים וּבַמִּצְוֹת. אוֹ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, שֶׁתִּשְׁמֹר מָה שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹמֵר, שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֶת הַגֵּרִים וְחוֹנֵן דַּלִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (מלכים א ב ג), לִשְׁמֹר אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְאָמְרוּ (שבת קלג) מָה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם וְכוּ':