רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק טז · פסוק ב
וְטַעַם וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר, עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כְּמוֹ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים (דברים י"ד:ד'), רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי (שמות א ב). וְאָמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ וְצֹאן וּבָקָר, לְכָךְ לֹא אָמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בְּכָל מָקוֹם, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם (ויקרא א ב), וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ (שם פסוק י), אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב (שם ג א), אֲבָל יְצַוֶּה בְּכָאן בַּפֶּסַח, וְהוּא הַשֶּׂה שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר, וְצֹאן וּבָקָר אֵילִים וְעִזִּים וּבְנֵי בָּקָר לָחֹג חֲגִיגָה בַּיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר יְצַוֶּה בְּשָׁבוּעוֹת וּבְסֻכּוֹת, שֶׁיֹּאמַר (דברים ט"ז:י') וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, שֶׁיָּבִיא בָּקָר וָצֹאן לִשְׁלָמִים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְכֵן אָמַר בְּסֻכּוֹת (דברים ט"ז:ט"ו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', וּבַסּוֹף כָּלַל אֶת שְׁלָשְׁתָּם. וְדוֹמֶה לָזֶה בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל (יחזקאל מה כא), וּפֵרֵשׁ בֶּחָג שִׁבְעַת יָמִים. וְכֵן מָצִינוּ בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁאָמַר (דהי"ב לה ז) צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְאַחַר כֵּן אָמַר (שם פסוק יג) וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. הִנֵּה פֵּרֵשׁ כִּי כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים, לֹא עִזִּים עַצְמָן וְלֹא בָּקָר, כְּדִכְתִיב (שמות יב ה) שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, וּפֵרֵשׁ כִּי הַבָּקָר אֲשֶׁר הִזְכִּיר הָיוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְהָיוּ קָדָשִׁים אֲשֶׁר בַּסִּירוֹת לְהָרִיץ לִפְנֵי הָעָם לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה, כְּעִנְיָן הַחֲגִיגָה שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים ע) וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים ט"ז:ב') עָשָׂה צֹאן דָּבֵק עִם הַפֶּסַח, וְלֹא יִתְקַשֵּׁר הַוָּי"ו יָפֶה בְּמִלַּת וּבָקָר, וְעוֹד כִּי אֵין כָּל הַצֹּאן כָּשֵׁר לַפְּסָחִים. וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁאָמַרְנוּ. וּבֵאֵר בְּכָאן דְּבָרִים רַבִּים, כִּי הִזְכִּיר בַּמַּצָּה שֶׁתִּהְיֶה לֶחֶם עֹנִי, לְהַגִּיד כִּי צִוָּה לִזְכֹּר שֶׁיָּצְאוּ בְּחִפָּזוֹן, וְהִיא עֹנִי זֵכֶר כִּי הָיוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְהִנֵּה תִּרְמוֹז לִשְׁנֵי דְּבָרִים. וְכֵן אָמְרוּ הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. אוֹ יֹאמַר שֶׁתִּהְיֶה עוֹד עֲשׂוּיָה כְּלֶחֶם עֹנִי וְלֹא שֶׁתִּהְיֶה מַצָּה עֲשִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (פסחים לו). וּבֵאֵר בְּמִצְוַת הַשְּׂאוֹר שֶׁלֹּא יֵרָאֶה בְּכָל גְּבוּלְךָ, כִּי בַּתְּחִלָּה אָמַר (שמות יב יט) לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם: