רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ט · פסוק טו
וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹ (שם שם יא) כִּי קֹדֶם שֶׁיָּרַד מִן הָהָר הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וּבִתְפִלָּתוֹ נֶאֱמַר (שם שם יד) וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה, אֲבָל לֹא הִזְכִּיר זֶה עַתָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַסְדִּיר לָהֶם עַתָּה הַטֹּרַח הַגָּדוֹל וְהֶעָמָל שֶׁטָּרַח עֲלֵיהֶם, כִּי הֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת, וּלְהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וּלְהִתְפַּלֵּל גַּם עַל אַהֲרֹן כִּי הִתְאַנַּף הַשֵּׁם עָלָיו מְאֹד. וְאַחֲרֵי כֵן (דברים ט':כ"ה-כ"ט) יַזְכִּיר הַתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁחִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו טֶרֶם רִדְתּוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִידֵם: