רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ז · פסוק כד
וְאָמַר וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שֵׁם עַל פְּנֵי חוּץ, וְכָל הַנִּצָּב בִּפְנֵיהֶם יַשְׁמִידוּ. וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁבָּא בִּיהוֹשֻׁעַ (יא כ), כִּי מֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם, וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם מֶלֶךְ בָּאָרֶץ כִּי כָל מַלְכֵיהֶם נָפְלוּ. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על דברים ז':כ"ב), פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה, וַהֲלֹא אִם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ אֵינָם מִתְיָרְאִים מִן הַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה כג) וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ, אֶלָּא גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא. וְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הֵם (ספרי). וְאַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת לְהַבְטָחָה נֶאֶמְרָה, כְּבָר הִזְכַּרְתִּי (רמב"ן על דברים ד':כ"ה) כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּמִשְׁנֵה הַתּוֹרָה יַבְטִיחַ וְיַזְהִיר וְיִרְמֹז כִּי לֹא תַּגִּיעַ זְכוּתָם לְהַכְרִיתָם כֻּלָּם כְּאֶחָד וְשֶׁיַּשְׁבִּית חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ כַּמֻּבְטָח לָהֶם בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקֹּתַי (ויקרא כו ו), אֲבָל יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר אָמַר שֶׁיַּאֲבִידוּ אֶת רֻבָּם וּמַלְכֵיהֶם בַּתְּחִלָּה וְאַחֲרֵי כֵן יֹאבְדוּ הַנִּשְׁאָרִים: