רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ז · פסוק ט
וְיָדַעְתָּ, מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים, שֶׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על דברים ו':כ'). וְעוֹד תֵּדַע מִזֶּה שֶׁהוּא הָאֵל הַנֶּאֱמָן, שֶׁלֹּא יָשׁוּב דְּבָרוֹ רֵיקָם, וְהוּא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו יִרְאֵי שְׁמוֹ לְאֶלֶף דּוֹר, בְּזַרְעָם, כַּאֲשֶׁר שָׁמַר לְךָ בְּרִית אֲבוֹתֶיךָ. וְתֵדַע כִּי הוּא מְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו רִשְׁעָם אֶל פְּנֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם לְהַאֲבִידוֹ כַּאֲשֶׁר הֶאֱבִיד אֶת הַמִּצְרִים וְלֹא אֵחַר לָהֶם. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר הִזְכִּיר אֱמֶת לְעוֹלָם, אע"פ שֶׁיֵּשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ, לֹא יִהְיֶה לוֹ כֵן רַק מִפְּנֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת הַנִּזְכֶּרֶת שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַחֶסֶד, וְהִנֵּה עָשָׂה שׁוּם טוֹבָה שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁלֵּם לוֹ, אִם כֵּן אֵין בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה אֶלָּא שְׁתֵּי מִדּוֹת הַלָּלוּ, מְשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה וּמְשַׁלֵּם רָעָה תַּחַת רָעָה. וְיִתָּכֵן כִּי שׂוֹנְאָיו הַמֻּחְלָטִים מַכְחִישִׁים בֶּאֱלֹהוּתוֹ, וְאֵין לָהֶם זְכוּת כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (קהלת רבה ז לב) אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הקב"ה מַאֲרִיךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, אוֹ עָשׂוּ מִצְוֹת שהקב"ה יְשַׁלֵּם שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹ שֶׁמָּא יֵצְאוּ מֵהֶן צַדִּיקִים, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ שֶׁהֶאֱרִיךְ אַפַּיִם לְאָחָז וְיָצָא מִמֶּנּוּ חִזְקִיָּהוּ, וְגַם לְאָמוֹן וְיָצָא מִמֶּנּוּ יֹאשִׁיָּהוּ, וְגַם לְשִׁמְעִי וְיָצָא מִמֶּנּוּ מָרְדְּכַי. וְכָל אֵלּוּ אֵינָם בִּכְלַל שׂוֹנְאָיו. וְיֵשׁ בְּמִלַּת אֶל פָּנָיו סוֹד בְּרָשָׁע וְטוֹב לוֹ. וְהֶחְזִיר וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְגוֹ', לוֹמַר לָכֵן תִּשְׁמֹר אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מִשּׂוֹנְאָיו הָאוֹבְדִים, אֲבָל תִּהְיֶה מֵאוֹהֲבָיו וְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו הַנִּזְכָּרִים לְטוֹבָה וּלְחַיִּים: