רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ה · פסוק כו
מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי, בַּעֲבוּר הֱיוֹת רְשׁוּת הָאָדָם בְּיָדוֹ לְהַצְדִּיק וּלְהַרְשִׁיעַ, וְהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, יֹאמַר הַכָּתוּב כֵּן, וְהוּא כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הוּא כְּמוֹ וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה (איוב כח כח), וְכָךְ אָמְרוּ בִּשְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת (מנחות כט), רָאָה שֶׁחוֹתְכִין בְּשָׂרוֹ שֶׁל ר' עֲקִיבָא בְּמָקוֹלִין, אָמַר לוֹ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ, הֵשִׁיב לוֹ הקב"ה שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחְשָׁבָה לְפָנַי. וְתָבִין זֶה מִמָּה שֶׁאָמַר (דברים ה':כ"ח) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי: