רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ד · פסוק כה
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם, עִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה, שֶׁיַּזְכִּיר וְיֹאמַר: כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וּבַעֲבוּר הֱיוֹתְכֶם יְשָׁנִים בָּאָרֶץ וְתֵשְׁבוּ לָבֶטַח, אוּלַי תִּשְׁכְּחוּ אֶת הַשֵּׁם; הַעִדֹתִי בָּכֶם הַיּוֹם שֶׁתֹּאבְדוּ מַהֵר, כִּי לֹא יַאֲרִיךְ לָכֶם, מֵאַחַר שֶׁתַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ, אע"פ שֶׁהִיא אַזְהָרָה, לֹא נֶאֶמְרָה בִּלְשׁוֹן "אִם", וְהַטַּעַם, כִּי הוּא כְּמִתְנַבֵּא עַל עִנְיָנָם, וִידַבֵּר בְּלָשׁוֹן יְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנֵי פָּנִים, בִּלְשׁוֹן אַזְהָרָה וּבִלְשׁוֹן עָתִיד לָבֹא, יֹאמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ וְיִהְיֶה לָהֶם כָּכָה וְלֹא יִגְזֹר עֲלֵיהֶם. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (גיטין פח א) שֶׁרָמַז לְגָלוּת בַּיִת רִאשׁוֹן בְּמִלַּת וְנוֹשַׁנְתֶּם בְּגֵימַטְרְיָא, וְהָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדָם כִּי יֵשׁ בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת רֶמֶז לִזְמַן הַגָּלוּת, וְכַאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיהֶם הִתְבּוֹנְנוּ בָּהּ בִּינָה.
וְאָמַר וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וְלֹא אָמַר וַעֲבַדְתֶּם אוֹתוֹ אוֹ וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לוֹ, אֲבָל אָמַר וְהִשְׁחַתֶּם, כִּי הַפֶּסֶל בְּכָאן תְּמוּנַת כֹּל, וּמִפְּנֵי הַשְׁחָתָה יֶאֱסֹר אוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה.