רמב"ן על דברים· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק א · פסוק לז
גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם, יֹאמַר הִנֵּה חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בָּעֵת הַהִיא בַּמְּרַגְּלִים מָנְעוּ מִכֶּם הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, וְעוֹד הוֹסַפְתֶּם לַחֲטֹא בְּפַעַם אַחֶרֶת עַד שֶׁמְּנַעְתֶּם גַּם אוֹתִי מִלַּעֲבֹר, כִּי רָצָה לְהַזְכִּיר יַחַד עֹנֶשׁ כָּל הַנִּמְנָעִים מֵעֲבוֹר אֶל הָאָרֶץ, כִּי הַכֹּל בִּגְרָמַת עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וּכְדֵי שֶׁיַּזְכִּיר כָּאן עִנְיַן יְהוֹשֻׁעַ כִּי הוּא יַעֲבֹר מִפְּנֵי שֶׁמִּלֵּא אַחֲרֵי ה' כַּחֲבֵרוֹ, וְיִזְכֶּה עוֹד שֶׁיַּנְחִיל הָאָרֶץ לַדּוֹר הַשֵּׁנִי, בַּעֲבוּר שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֹשֶׁה וְנִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲבֹר. וְהִנֵּה הִזְכִּיר כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא זוּלָתִי מַגֵּפַת הַמְרַגְּלִים עַצְמָם, וְגַם לֹא הִזְכִּיר הַדִּבָּה, כִּי לֹא יְדַבֵּר בִּגְנַאי הַיְּחִידִים, אֲבָל יוֹכִיחַ אֶת הָרַבִּים שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ וְכֻלָּם נֶעֶנְשׁוּ. וְטַעַם בִּגְלַלְכֶם, כִּי רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וְגוֹ' (במדבר כ יג), וְאֵרַע כָּל זֶה בַּעֲבוּר מְרִיבַתְכֶם, אוֹ יִרְמֹז שֶׁהָיָה הַכַּעַס עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר הִכּוּ הַסֶּלַע פַּעֲמַיִם לִפְנֵי הָעָם וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר נִצְטַוּוּ, וְהָעָם הִרְהֲרוּ בַּדָּבָר. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר (דברים לב נא), עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה הָעֹנֶשׁ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הַדָּבָר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ הַכָּבוֹד לְעֵינֵיהֶם. וְכָךְ אָמַר בְּסִפְרֵי (האזינו נ), עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי (שם), אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִמְעוֹל, עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, אַתֶּם גְּרַמְתֶּם שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ אוֹתִי, כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי (במדבר כז יד), אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לַמְרוֹת אֶת פִּי. עָשׂוּ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת יוֹצְאִים אֶל יִשְׂרָאֵל. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי הָעִנְיָן (שם כ ח):