רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מט · פסוק לג
וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף וּמִיתָה לֹא נֶאֶמְרָה בוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית ה), יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ט:ל"ג). וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ הֲרֵי יַעֲקֹב הִזְכִּיר מִיתָה בְּעַצְמוֹ (בראשית מ"ח:כ"א), "הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם", וְאוּלַי לֹא יָדַע הוּא בְּנַפְשׁוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ. וְכֵן (בראשית נ':ט"ו) "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם", כִּי לָהֶם מֵת הוּא, אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ הֵם בָּזֶה כְּלָל. וְעִנְיַן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, כִּי נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְזוֹ תְּחוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, לוֹבֶשֶׁת לְבוּשָׁה הַשֵּׁנִי, שֶׁלֹּא יִפְשְׁטֶנָּה עֲרוּמָה, כְּיַעֲקֹב, אוֹ תִּתְלַבֵּשׁ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת. וְיוּבַן הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קנ"ב) וּבְמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (קג.):
וְנִשְׁלַם סֵפֶר בְּרֵאשִׁית בְּסִפּוּר דִּבְרֵי הָאָבוֹת. לְהַגִּיד רִאשׁוֹנוֹת וַחֲדָשׁוֹת בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה בַּלְּבָבוֹת. וּלְיוֹצֵר כָּל רֵאשִׁית רוֹכֵב עֲרָבוֹת. תְּהִלּוֹת רַבּוֹת וְהוֹדָאוֹת לִרְבָבוֹת. וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת וְסִבּוֹת. מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת וְדֵעוֹת נִשְׂגָּבוֹת. וּמוֹצִיא לָאוֹר הַמַּחְשָׁבוֹת. הַמּוֹלִיךְ אוֹתִי בְּדֶרֶךְ צְדָקָה בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת. הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת.
תם ונשלם שבח לבורא עולם
סוף הספר