רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מז · פסוק כט
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת פִּתְרוֹנוֹ, כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וְהוּא בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לְיָמָיו. וְעִנְיָנוֹ, כִּי הִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ אֲפִיסַת הַכֹּחוֹת וְיִתְרוֹן הַחֻלְשָׁה וְאֵינֶנּוּ חוֹלֶה, אֲבָל יָדַע כִּי לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים, וְלָכֵן קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וְאַחֲרֵי שׁוּב יוֹסֵף לְמִצְרַיִם חָלָה, וְהֻגַּד לְיוֹסֵף וּבָא לְפָנָיו עִם שְׁנֵי בָּנָיו כְּדֵי שֶׁיְּבָרְכֵם. וְכֵן "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת" (מלכים א ב א), וְשָׁם (שם פסוק ב) נֶאֱמַר "אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ", כִּי יָדַע בְּנַפְשׁוֹ כֵּן: