רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מז · פסוק ט
מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי לֹא יָדַעְתִּי טַעַם הַזָּקֵן אָבִינוּ, מָה מוּסָר הוּא שֶׁיִּתְאוֹנֵן אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמָה טַעַם לֵאמֹר "וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי", כִּי אוּלַי עוֹד יַשִּׂיגֵם וְיִחְיֶה יוֹתֵר מֵהֶם. וְנִרְאֶה לִי כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ זָרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה וְהָיָה נִרְאֶה זָקֵן מְאֹד, וּפַרְעֹה תָּמַהּ עַל זִקְנוּתוֹ, כִּי אֵין רֹב אַנְשֵׁי זְמַנּוֹ מַאֲרִיכִים יָמִים כָּל כָּךְ, שֶׁכְּבָר קָצְרוּ שְׁנוֹתָם, וְלָכֵן שָׁאַל לוֹ "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ", כִּי לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתְךָ זָקֵן בְּכָל מַלְכוּתִי. אָז עָנָה יַעֲקֹב כִּי יָמָיו שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וְאַל יִתְמַהּ בָּהֶם כִּי מְעַט הֵם כְּנֶגֶד שְׁנוֹת אֲבוֹתָיו שֶׁחָיוּ יוֹתֵר, אֲבָל מִפְּנֵי הֱיוֹתָם רָעִים בְּעָמָל וַאֲנָחָה זָרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה וְנִרְאָה זָקֵן מְאֹד: