רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מד · פסוק כא
וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם, הַטַּעַם שֶׁאֶרְאֶה אוֹתוֹ. וְלֹא מָצָאתִי בַּכָּתוּב שִׂימַת עַיִן עַל הָרְאִיָּה בִּלְבַד, "וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה" (ירמיהו כד ו), "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע" (שם לט יב), כִּי לֹא צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיִּרְאֶנּוּ אַחַר שֶׁיִּקָּחֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמֹר אוֹתוֹ וְיֵיטִיב לוֹ. אֲבָל נָדַר לָהֶם יוֹסֵף לַחְמֹל עָלָיו וּלְשָׁמְרוֹ, וְאִם לֹא נִזְכַּר בְּפֵרוּשׁ, כַּאֲשֶׁר יְקַצֵּר שָׁם בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר סִפֵּר יְהוּדָה בְּפָנָיו, וְלֹא הִזְכִּיר מַאֲסַר שִׁמְעוֹן וַעֲלִילַת מְרַגְּלִים אַתֶּם, דֶּרֶךְ מוּסָר אוֹ אֵימַת מַלְכוּת: