רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מא · פסוק לב
וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם טַעַם הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם שֶׁנִּשְׁנָה שְׁנֵי פְּעָמִים בְּלַיְלָה אֶחָד, כִּי הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה בַּחֲלוֹם אֶחָד הַפָּרוֹת וְהַשִּׁבֳּלִים לְהוֹדִיעוֹ כִּי אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת בָּאִים זֶה אַחַר זֶה בְּלַיְלָה אֶחָד, וְאֵין דֶּרֶךְ הַחוֹלְמִים כֵּן, לְהוֹדִיעוֹ כִּי הַדָּבָר מְזֻמָּן וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ. וְזֶה טַעַם "פַּעֲמָיִם", כִּי לֹא נִשְׁנָה בְּפַעַם אַחַת. וְרַבִּי אַבְרָהָם מְפָרֵשׁ כִּי הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם בְּפָרוֹת וּבְשִׁבֳּלִים לְעֵד כִּי הַדָּבָר נָכוֹן וְקַיָּם, אֲבָל בַּעֲבוּר כִּי הָיָה פַּעֲמַיִם בְּלַיְלָה אֶחָד לְעֵד כִּי מְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאִם כֵּן נֹאמַר שֶׁהָיָה דַּי בַּשִּׁבֳּלִים כִּי הוּא הַמּוֹדִיעַ הָרָעָב: