רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מא · פסוק ז
וְטַעַם וַיִּקַץ פַּרְעֹה וְגוֹ' הִנֵּה חֲלוֹם שָׁלֵם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:ז'). וּלְפִי דַּעְתִּי יִרְמֹז כִּי עָמַד עַל מִטָּתוֹ מֵקִיץ מְחַשֵּׁב בַּחֲלוֹמוֹ, אוּלַי יִרְאֶה עוֹד דָּבָר פַּעַם שְׁלִישִׁית, וְכַאֲשֶׁר עָמַד בַּבֹּקֶר וְלֹא חָלַם עוֹד נִפְעַם רוּחוֹ, וְזֶה טַעַם "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ". אֲבָל בִּנְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר "וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו" (דניאל ב א), כִּי גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ. וְהִזְכִּיר "וַיִּקַץ פַּרְעֹה" מִן הָעִנְיָן הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר הַשֵּׁנָה, כִּי חֲלוֹם שֶׁיַּחֲלֹם אַחֲרָיו חֲלוֹם אַחֵר מֵעִנְיָן אַחֵר בִּשְׁנָתוֹ אֵינֶנּוּ מִתְקַיֵּם, עַל כֵּן אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ נִהְיָה הַחֲלוֹם וְחָשַׁב בּוֹ עַד הַבֹּקֶר, אוּלַי יִשְׁתַּלֵּשׁ חֲלוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר נִשְׁנָה. וְהִנֵּה פַּרְעֹה עַצְמוֹ הִכִּיר כִּי עִנְיָן אֶחָד הוּא, וּלְכָךְ הִזְכִּיר "וְהִנֵּה חֲלוֹם", וְכָךְ אָמַר "חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ" וְלֹא הִזְכִּיר חֲלוֹמוֹת, וְזֶה טַעַם "וָאֵרֶא בַּחֲלוֹמִי", אֲבָל הַכָּתוּב הִזְכִּיר "וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה", לוֹמַר שֶׁאֵין פּוֹתֵר אֲפִלּוּ הָאֶחָד מֵהֶם: