רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מ · פסוק יד
כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ אִם תִּזְכְּרֵנִי כַּאֲשֶׁר יִיטַב לְךָ תַּעֲשֶׂה עַתָּה עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת וְתִזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה. וְאִם יִהְיֶה נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְעָשִׂיתָ כְּחַסְדֶּךָ חֶסֶד עִמָּדִי תִּזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה. וְטַעַם "אִתְּךָ" שֶׁתִּזְכְּרֵנִי לַעֲשׂוֹת עִמִּי בַּטּוֹב אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ שֶׁיָּצָאתָ מִבֵּית הַסֹּהַר, אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁתִּזְכְּרֵנִי בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אֲנִי עִמְּךָ. וְהַזְּכִירָה אֶל פַּרְעֹה, שֶׁיְּהַלֵּל אוֹתוֹ אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה בְּבֵית שַׂר הַטַּבָּחִים עֶבֶד יָפֶה, לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב. וְהַנָּכוֹן עוֹד בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר, אִם תִּזְכְּרֵנִי לִהְיוֹת אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְתָשׁוּב לְמַעֲלָתְךָ וְתַחְפֹּץ לַעֲשׂוֹת עִמִּי הַחֶסֶד הַזֶּה, תִּזְכְּרֵנִי אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר בְּפָנָיו, זָכַרְתִּי נַעַר שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת לִי בְּבֵית הַסֹּהַר, תְּנֵהוּ אֵלַי לִהְיוֹת לִי מְשָׁרֵת, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי חֵטְא גָּדוֹל הוּא עַל הַמַּעֲמִידִים אוֹתִי בְּכָאן. אוֹ יִהְיֶה טַעַם "וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה", כִּי רָאָה אוֹתִי פַּרְעֹה בִּהְיוֹתִי עֶבֶד לַשַּׂר שֶׁלּוֹ וּפָקִיד עַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, מְשָׁרֵת לְפָנָיו, וְאִם תִּזְכְּרֵנִי לְפָנָיו תּוֹצִיאֵנִי מִכָּאן, כִּי אֵין בִּי עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא, וְרָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצִיאֵנִי וְיַצִּילֵנִי מִיַּד עוֹשְׁקַי, כִּי כָּל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ אִם יַחְפֹּץ: