רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק מ · פסוק ז
וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב וַיִּשְׁאַל אוֹתָם לֵאמֹר, אֲבָל הֶאֱרִיךְ כִּי רָצָה לְסַפֵּר בִּשְׁבַח יוֹסֵף, שֶׁהָיָה נַעַר עֶבֶד וְשָׁאַל לִשְׁנֵי שָׂרִים גְּדוֹלִים וְהֵם בְּבֵית אֲדוֹנָיו אֲשֶׁר שָׂנֵא אוֹתוֹ, וְהָיָה כָּל אֶחָד יָכוֹל לְצַוּוֹת לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא פָּחַד מֵהֶם מִלִּשְׁאוֹל אוֹתָם וְלֵאמֹר לָהֶם דַּעְתּוֹ בַּפִּתְרוֹן כִּי בָּטַח בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁאִלּוּ נִמְלַט שַׂר הָאוֹפִים הָיָה תּוֹלֶה אוֹתוֹ: