רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לה · פסוק א
וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ "וְשֶׁב שָׁם". וְיִתָּכֵן שֶׁצִּוָּהוּ לָשֶׁבֶת שָׁם תְּחִלָּה וְאַחַר כֵּן יַעֲשֶׂה הַמִּזְבֵּחַ, לְהִטָּהֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ מִן הַחֲלָלִים שֶׁהָרְגוּ, כְּעִנְיַן "וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר לא יט), כִּי לֹא צֻוּוּ עֲדַיִן בְּמֵי חַטָּאת, וְיַעֲקֹב נִזְדָּרֵז בַּמִּצְוָה לְהִטָּהֵר טֶרֶם בּוֹאוֹ שָׁם. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה "וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל" מֻקְדָּם בְּמַעֲשֵׂה, וְאוּלַי צִוָּה "וְשֶׁב שָׁם" לְפַנּוֹת מַחְשַׁבְתּוֹ לְדָבְקָה בָּאֵל: