רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לב · פסוק יג
וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה פַּחְדָּתוֹ פֶּן יִגְרֹם הַחֵטְא, אָמַר עָשִׂיתָ עִמָּדִי חֲסָדִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא הָיִיתִי רָאוּי לָהֶם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמִּי חִנָּם הַחֶסֶד הַזֶּה אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי עָלָיו שֶׁתֵּיטִיב לִי וְתַרְבֶּה אֶת זַרְעִי, וְאֵין חֶטְאִי רָאוּי לִמְנֹעַ מִמֶּנִּי הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי בָּהּ כִּי גַּם מִתְּחִלָּה לֹא הָיִיתִי רָאוּי לָהּ אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמֹר לִי, וְלֹא הִבְטַחְתַּנִי עָלֶיהָ בַּעֲבוּר מַעֲשַׂי רַק בַּחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי יַעֲקֹב הָיָה חוֹמֵל עַל בָּנָיו וְעַל בֵּיתוֹ פֶּן יַכֶּה אוֹתָם עֵשָׂו, כִּי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּהַבְטָחַת "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" אִם עַל אֵלֶּה אוֹ עַל אֲחֵרִים, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּמָּלֵט הוּא לְבַדּוֹ וְיִרְבֶּה עוֹד זַרְעוֹ. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אִם הָיְתָה זֹאת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֵיךְ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ", וְעוֹד כִּי שָׁם נֶאֱמַר לוֹ "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ", וְאִם יִהְיוּ בָּנָיו נוֹפְלִים בְּחֶרֶב אָחִיו אֵין הַהַבְטָחָה הַזֹּאת קַיֶּמֶת. וְלָזֶה יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ" וְכֵן "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ", כִּי כָל זֶה מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית ל"א:ג') "וְאֶהְיֶה עִמָּךְ". אֲבָל הַכֹּל מִיִּרְאַת חֵטְא, כִּי דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לִירֹא תָּמִיד, וְהָיָה מִתְיָרֵא אוּלַי אֲפִלּוּ מִשֶּׁיָּצָא מִשָּׁם חָטָא בְּבוֹאוֹ בַּבְּרִית עִם לָבָן עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ בְּדָבָר אַחֵר, וּשְׁגִיאוֹת מִי יָבִין: