רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כז · פסוק כא
גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ז:כ"א), אָמַר בְּלִבּוֹ אֵין דֶּרֶךְ עֵשָׂו לִהְיוֹת שֵׁם שָׁמַיִם שָׁגוּר בְּפִיו, וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה. וַאֲנִי תָּמֵהַּ כִּי לֹא הָיָה עֵשָׂו רָשָׁע בְּעֵינֵי אָבִיו, וְאוּלַי הָיָה חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ אִישׁ שָׂדֶה וְלִבּוֹ עַל הַצַּיִד אֵינֶנּוּ מַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם מִפַּחְדּוֹ שֶׁלֹּא יַזְכִּירֶנּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר וּמִבְּלִי כַּוָּנָה, וְנֶחְשַׁב לוֹ זֶה בְּעֵינֵי אָבִיו לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט יִהְיֶה זֶה בַּעֲבוּר טְבִיעוּת הַקּוֹל: