רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כד · פסוק טו
אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה לְנָחוֹר בָּנִים מִפִּלַגְשׁוֹ רְאוּמָה, יְיַחֲסוֹ לְעוֹלָם "בְּתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה". וּבַעֲבוּר שֶׁהַנַּעֲרָה הִזְכִּירָה אֵם אָבִיהָ תְּחִלָּה, "בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה", כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַנְּעָרוֹת, כְּדֶרֶךְ "וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ" (בראשית כ"ד:כ"ח), לָכֵן יַזְכִּירֶנּוּ הַכָּתוּב כִּי הוּא בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר. אֲבָל הָעֶבֶד אָמַר "וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר" (שם מז), כִּי תִּקֵּן הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ מוּסָר, אֲבָל אָמַר "אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה" לוֹמַר שֶׁהוּא בֶּן הַגְּבִירָה: