רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יט · פסוק לב
וְטַעַם וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זֶרַע בְּאוּלַי כִּי אָמְרוּ נַעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ הַמַּעֲשֶׂה הָרָאוּי לָנוּ, כִּי יְרַחֵם הָאֱלֹהִים וְנוֹלִיד זָכָר וּנְקֵבָה וְיִתְקַיֵּם הָעוֹלָם מֵהֶם כִּי "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט ג), וְלֹא לְחִנָּם הִצִּילָנוּ ה'. וְהִנֵּה הָיוּ צְנוּעוֹת וְלֹא רָצוּ לֵאמֹר לַאֲבִיהֶם שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָן, כִּי בֶּן נֹחַ מֻתָּר בְּבִתּוֹ (סנהדרין נח), אוֹ שֶׁהָיָה הַדָּבָר מְכֹעָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַדּוֹרוֹת הָהֵם וְלֹא נַעֲשָׂה כֵן מֵעוֹלָם. וְכֵן רַבּוֹתֵינוּ בַּהַגָּדוֹת מְגַנִּים אֶת לוֹט מְאֹד (נזיר כג):