רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יח · פסוק כד
חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ח:כ"ד), עֲשָׂרָה לְכָל כְּרַךְ וּכְרַךְ, "הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה", תִּשְׁעָה לְכָל כְּרַךְ וּכְרַךְ, וְאַתָּה צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּצְטָרֵף עִמָּהֶם, "אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים", וְיִמָּלְטוּ אַרְבָּעָה כְּרַכִּים, וְכֵן שְׁלֹשִׁים יַצִּילוּ שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים יַצִּילוּ שְׁנַיִם וַעֲשָׂרָה יַצִּילוּ אֶחָד. וְלֹא בִּקֵּשׁ עַל פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הָיוּ שְׁמֹנָה צַדִּיקִים וְלֹא הִצִּילוּ עַל דּוֹרָן, וְתִשְׁעָה עַל יְדֵי צֵרוּף כְּבָר בִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא. כָּל אֵלּוּ דִּבְרֵי הָרַב זַ"ל. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, אִם כֵּן מָה הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר הָיָה מִתְחַנֵּן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי", וְ"הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי", וַהֲלֹא רָאוּי הוּא שֶׁיִּהְיוּ אַרְבָּעִים מַצִּילִין אַרְבָּעָה, וּשְׁלֹשִׁים וְהָעֶשְׂרִים יַצִּילוּ לְפִי חֶשְׁבּוֹן כַּאֲשֶׁר הַחֲמִשִּׁים יַצִּילוּ חָמֵשׁ. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר כִּי תִּשְׁעָה עַל יְדֵי צֵרוּף כְּבָר בִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא, וַהֲלֹא לְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה הָיָה מְבַקֵּשׁ הַצֵּרוּף וְלֹא הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, אֲבָל תִּשְׁעָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם. וְהִנֵּה דַּעַת הָרַב לוֹמַר שֶׁהָרַבִּים רְאוּיִין לְהַצָּלָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יַצִּילוּ הַמּוּעָטִים אֲפִלּוּ הַצָּלָה מוּעֶטֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ת"כ בחקותי) אֵינוֹ דּוֹמֶה מוּעָטִין הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה לִמְרֻבִּים הָעוֹשִׂין אֶת הַתּוֹרָה. וְהִנֵּה הוֹדָה הקב"ה שֶׁיַּצִּילוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה בְּצֵרוּף צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל הַכְּרַכִּין כְּאִלּוּ הָיוּ חֲמִשִּׁים שְׁלֵמִין, וּמֵעַתָּה כְּשֶׁיִּהְיוּ מ' צַדִּיקִים מַצִּילִין אַרְבָּעָה אַף בְּצֵרוּף הַצַּדִּיק יִתְעַלֶּה יִנָּצְלוּ, וְכֵן הַשְּׁלֹשִׁים וְהָעֶשְׂרִים וְהָעֲשָׂרָה, שֶׁכְּבָר הוֹדָה בַּצֵּרוּף הַזֶּה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוֹדָה בּוֹ עִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁהֵם רַבִּים, וְשֶׁמָּא לֹא יוֹדֶה בַּצֵּרוּף עִם הַמּוּעָטִין כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, צִדְקַת ה' רְאוּיָה הִיא לְהִצְטָרֵף וּלְהַצִּיל, כֵּיוָן שֶׁהוֹדָה שֶׁלֹּא יַבְדִּיל בֵּין רַב לִמְעָט. זֶה דַּעַת הָרַב. וְדֶרֶךְ פְּשַׁט הַכְּתוּבִים סְלוּלָה, שֶׁאָמַר תְּחִלָּה חֲמִשִּׁים לָתֵת חֶשְׁבּוֹן שָׁלֵם שֶׁל עֲשָׂרָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְחָזַר וּפָחַת כְּמוֹ שֶׁיָּכוֹל, וּלְהַצִּיל הַכֹּל הָיָה אוֹמֵר. וְלֹא יָדַעְתִּי מִי הִכְנִיסוֹ לָרַב בַּמֶּה שֶׁאָמַר: