רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יד · פסוק יט
קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ד:י"ט), קוֹנֶה כְּמוֹ עֹשֶׂה, עַל יְדֵי עֲשִׂיָּתוֹ קְנָאָן לִהְיוֹת לוֹ. וְאֵלֶּה שְׁנֵי פָּנִים הֵם, וְאוּלַי כֵּן הַדָּבָר שֶׁיָּבֹא לְשׁוֹן קִנְיָן בְּעִנְיָן הָעֲשִׂיָּה, וְכֵן "כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי" (תהלים קלט יג), שֶׁיִּכְפֹּל "תְּסוּכֵנִי בְּבֶטֶן אִמִּי", וְכֵן "הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (דברים לב ו), כִּי הַלָּשׁוֹן יֹאמַר "קִנְיָן" בַּעֲשִׂיָּה, וְהַהֵפֶךְ "אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית י"ב:ה'), קָנוּ, "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה" (בראשית ל"א:א'). וְהַנָּכוֹן מָה שֶׁאָמַר עוֹד קְנָאָן לִהְיוֹת לוֹ, כִּי כָל אֲשֶׁר לָאָדָם יִקָּרֵא קִנְיָנוֹ, וְיִקְרְאוּ הַצֹּאן "מִקְנֶה" בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ עִקַּר רְכוּשׁ הָאָדָם. וּלְשׁוֹן חֲכָמִים (ב"מ י), הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵרוֹ קָנָה חֲבֵרוֹ, הַבָּטָה בְּהֶפְקֵר קַנְיָא (שם קיח), חֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ (שם יא), וְכֵן בְּכָל מָקוֹם תָּבוֹא לָהֶם בִּמְקוֹם זְכִיָּה, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. וְלָזֶה נִתְכַּוֵּן אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י"ד:י"ט) שֶׁתִּרְגֵּם "דְּקִנְיָנֵהּ" וְלֹא אָמַר "קָנָה":