רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ז · פסוק א
וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ הוֹדִיעוֹ הַשֵּׁם כִּי בְּמִדַּת רַחֲמִים יְמַלֵּט אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ וִיחַיֶּה מֵהֶם זֶרַע לְדוֹרוֹת, וְזֶה טַעַם "לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית ז':ג'), כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר "לְהַחֲיוֹת אִתָּךְ" (בראשית ו':י"ט), וְרָמַז לוֹ עַתָּה בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל הַקָּרְבָּן לְהוֹדִיעַ אוֹתוֹ שֶׁיִּשְׁעֶה אֶל קָרְבָּנוֹ, וּבִזְכוּת קָרְבָּנוֹ יְקַיֵּם הָעוֹלָם וְלֹא יִכָּרֵת עוֹד מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל. וְעַל כֵּן מַזְכִּיר בּוֹ הַשֵּׁם הַמְיֻחָד, כִּי בְּכָל עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת לֹא יַזְכִּיר "אֱלֹהִים" כַּאֲשֶׁר אַזְכִּיר (ויקרא א ט) בְּהַגִּיעִי לְשָׁם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם:
בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה עָשָׂה נֹחַ אֶת הַתֵּבָה יָמִים רַבִּים קֹדֶם הַמַּבּוּל, וְכַאֲשֶׁר קָרַב עֵת הַמַּבּוּל בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ חָזַר וְצִוָּהוּ שֶׁיָּבֹא הוּא וְכָל בֵּיתוֹ בַּתֵּבָה, הוּא שֶׁאָמַר לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה (בראשית ו':י"ח) "אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ", וְהוֹדִיעוֹ כִּי בִּזְכוּתוֹ לְבַדּוֹ יִנָּצְלוּ, שֶׁלֹּא אָמַר "אֶתְכֶם רָאִיתִי צַדִּיקִים לְפָנַי". וְצִוָּה שֶׁיִּקַּח הוּא וְיָבִיא מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הָעוֹף הַטָּהוֹר שִׁבְעָה שִׁבְעָה, וְהוֹדִיעוֹ יוֹם הַמַּבּוּל שֶׁבּוֹ יָבֹא אֶל הַתֵּבָה, וְכֵן עָשָׂה, שֶׁבְּעֶצֶם הַיּוֹם זֶה בָּא נֹחַ (בראשית ז':י"ג). וְזֶהוּ טַעַם "מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז':ז'). וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ז':ז') אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָפוּהוּ הַמַּיִם. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ב:ו'), מְחֻסַּר אֱמוּנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ מַיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא הָיָה נִכְנָס לַתֵּבָה. אִם כֵּן יֹאמַר שֶׁלֹּא נִכְנַס שָׁם עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם וְכִסּוּ פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ וְרָאָה כִּי יִטְבַּע: