רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ד · פסוק יז
וְטַעַם וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עֲרִירִי בַּעֲוֹנוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁנּוֹלַד לוֹ זֶרַע הֵחֵל לִבְנוֹת עִיר לִהְיוֹת בְּנוֹ יוֹשֵׁב בָּהּ, וּבַעֲבוּר כִּי הוּא אָרוּר וּמַעֲשָׂיו לֹא יַצְלִיחוּ קְרָאוֹ "חֲנוֹךְ", לְהַגִּיד כִּי לֹא בְּנָאָהּ לְעַצְמוֹ כִּי הוּא אֵין לוֹ עִיר וּמוֹשָׁב בָּאָרֶץ כִּי נָע וָנָד הוּא, אֲבָל יִהְיֶה הַבִּנְיָן לַחֲנוֹךְ, וּכְאִלּוּ חֲנוֹךְ בְּנָאָה לְנַפְשׁוֹ. וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר "וַיִּבֶן עִיר" כַּאֲשֶׁר יֹאמַר "וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה" (בראשית י':י"א) "וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן" (במדבר לב לד), יוֹרֶה כִּי הָיָה כָּל יָמָיו בּוֹנֶה הָעִיר, כִּי מַעֲשָׂיו אֲרוּרִים, יִבְנֶה מְעַט בְּטֹרַח וְעָמָל, וְיָנוּעַ וְיָנוּד מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, וְיַחְזֹר שָׁם וְיִבְנֶה מְעַט, וְלֹא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו. וְנִכְתְּבוּ תּוֹלְדוֹת קַיִן וּמַעֲשָׂיו לְהוֹדִיעַ כִּי הַשֵּׁם אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְהֶאֱרִיךְ לוֹ כִּי הוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְהִזְכִּיר כִּי פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְנִכְרַת זַרְעוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שמות רבה לא יז) שֶׁחָיָה שָׁנִים רַבּוֹת וּמֵת בַּמַּבּוּל, וְלֹא הוֹרִיד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלוֹם שְׁאוֹל, רַק רָאָה בְּהִכָּרֵת הוּא וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. וְהַקָּרוֹב כִּי לֹא הָיוּ תּוֹלְדוֹתָיו רַק שִׁשָּׁה דּוֹרוֹת עַד הַמַּבּוּל, וְהָיוּ בְּתוֹלְדוֹת שֵׁת שְׁנֵי דּוֹרוֹת יוֹתֵר, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְסַפֵּר בָּהֶם וְסִפֵּר בְּאֵלֶּה, לְהוֹדִיעַ מִי הָיוּ הַמַּתְחִילִים בְּבִנְיַן הֶעָרִים וּבְמִרְעֶה הַצֹּאן וְחָכְמַת הַנִּגּוּן וּמְלֶאכֶת הַמַּתָּכוֹת, וְכָתַב תּוֹכַחַת לֶמֶךְ עִם נָשָׁיו לְהַגִּיד כִּי הוֹלִיד הוּא אַךְ בָּנָיו נִכְרְתוּ טֶרֶם הוֹלִידָם: