רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ב · פסוק יט
אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ב':י"ט) סָרְסֵהוּ וּפָרְשֵׁהוּ, וְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם שֵׁם, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ב':י"ט) כִּי לָמֶ"ד "אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ" נִמְשָׁךְ, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ בְּעִנְיַן הָעֵזֶר, וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר כִּי הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב':ז') וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְהֵבִיא לְפָנָיו הַמִּינִין כֻּלָּן, וְכָל מִין מֵהֶם שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ הָאָדָם בִּשְׁמוֹ וְיֹאמַר בּוֹ שֶׁהוּא נֶפֶשׁ חַיָּה כְּמוֹתוֹ, הוּא יִהְיֶה שְׁמוֹ וְיִהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא קָרָא לְכֻלָּן וְלֹא מָצָא לְעַצְמוֹ עֵזֶר שֶׁיִּקְרָא לוֹ "נֶפֶשׁ חַיָּה" כִּשְׁמוֹ: