רמב"ן על בראשית· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק א · פסוק ט
יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם הָיָה הַתְּהוֹם שֶׁהוּא מַיִם וְעָפָר כְּעֵין הַמַּיִם הָעֲכוּרִים, וְגָזַר עַל הַמַּיִם שֶׁיִּקָּווּ בְּמָקוֹם אֶחָד מְסֻבָּב כָּל הַפֵּאוֹת, וְגָזַר עַל הֶעָפָר שֶׁיַּעֲלֶה עַד שֶׁיֵּרָאֶה עַל הַמַּיִם וְיִיבַשׁ, וְתִהְיֶה יַבָּשָׁה שְׁטוּחָה רְאוּיָה לְיִשּׁוּב. וְכֵן כָּתוּב לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם (תהלים קלו ו). אוֹ שֶׁמָּא שֶׁתִּהְיֶה כַּדּוּרִית, מִקְצָתָהּ מְגֻלָּה וְרֻבָּהּ מְשֻׁקַּעַת, אֲשֶׁר יְדַמּוּ הַיְּוָנִים בְּמוֹפְתֵיהֶם הַנִּרְאִים אוֹ הַמְּפַתִּים. וְהִנֵּה הֵן שְׁתֵּי גְּזֵרוֹת, כְּלוֹמַר שְׁנֵי עִנְיָנִים נַעֲשִׂים בְּחֵפֶץ אֱלֹהִים הֵפֶךְ מִן הַנָּאוֹת בְּטִבְעָם, כִּי הָרָאוּי לִכְבֵדוּת הֶעָפָר וּלְקַלּוּת הַמַּיִם כְּנֶגְדָּהּ, לִהְיוֹת עַמּוּד הָאָרֶץ אֶמְצָעִי וְהַמַּיִם מְכַסִּים עָלֶיהָ מַקִּיפִים אוֹתָהּ מִכָּל צַד, וְעַל כֵּן אָמַר "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם", כְּלוֹמַר אֶל מָקוֹם שִׁפְלוּת, וְאָמַר "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", וְקָרָא לָהֶם שֵׁמוֹת בִּהְיוֹתָם לוֹבְשִׁים הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה שְׁמָם "תְּהוֹם":