רמב"ן על במדבר· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ל · פסוק ד
וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' וְשָׁמַע אָבִיהָ – רָצָה הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר הָאִסּוּר תְּחִלָּה, לְהַגִּיד כִּי גַּם הַנַּעֲרָה בַּלָּאו הַנִּזְכָּר שֶׁלֹּא יַחֵל דְּבָרוֹ, וְעַל כֵּן אִם קִיֵּם לָהּ אָבִיהָ קָם הַנֶּדֶר, אֲבָל אִם הֵנִיא אוֹתָהּ לֹא יָקוּם. וְאָמַר יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אוֹתָהּ, לְהַגִּיד שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "יִסְלַח לָהּ" רַק כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אַחֲרֵי הֲנָאַת הָאָב, לֹא מִתְּחִלָּה אִם עָבְרָה עַל הַנֶּדֶר וְאַחֲרֵי כֵן הֵנִיא אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (נזיר כב): דְּמֵיגַז גָּיֵיז וְאֵינוֹ עוֹקֵר נֶדֶר מֵעִקָּרוֹ: