רמב"ן על במדבר· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ו · פסוק יא
וְטַעַם הַחַטָּאת שֶׁיַּקְרִיב הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ לֹא נִתְפָּרֵשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי הָאִישׁ הַזֶּה חוֹטֵא נַפְשׁוֹ בִּמְלֹאת הַנְּזִירוּת, כִּי הוּא עַתָּה נָזוֹר מִקְּדֻשָּׁתוֹ וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְרָאוּי הָיָה לוֹ שֶׁיַּזִּיר לְעוֹלָם וְיַעֲמֹד כָּל יָמָיו נָזִיר וְקָדוֹשׁ לֵאלֹהָיו, כְּעִנְיַן שֶׁאָמַר (עמוס ב יא) ״וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים״' הִשְׁוָה אוֹתוֹ הַכָּתוּב לְנָבִיא, וּכְדִכְתִיב (במדבר ו׳:ח׳) ״כָּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדוֹשׁ הוּא לַה'״, וְהִנֵּה הוּא צָרִיךְ כַּפָּרָה בְּשׁוּבוֹ לְהִטַּמֵּא בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם: