רמב"ן על במדבר· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק ה · פסוק יט
וְטַעַם אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה – שְׁנֵי הַתְּנָאִים הָאֵלֶּה אֶחָד הֵם. יֹאמַר: אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ, שֶׁלֹּא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ - הִנָּקִי, כִּי בַעְלָהּ שָׁכַב אוֹתָהּ וְאִישׁ הוּא. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה ״אִישׁ״ חֲסַר הַיְדִיעָה, יֹאמַר: אִם לֹא שָׁכַב הָאִישׁ אוֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ כְּלָל, כִּי יַשְׁבִּיעֶנָּה עַל הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר קִנֵּא עָלָיו בְּפֵרוּשׁ וְעַל הָאֲחֵרִים בִּכְלָל. וְכֵן אָמְרוּ (סוטה יח): אָמֵן מֵאִישׁ זֶה וְאָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר.