רמב"ן על איוב· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק לח · פסוק א
ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר, הגיע איוב עתה למעלת הנבואה, יען כי היה תם וישר ירא אלהים וסור מרע והוכח על נסיון, ואף ע"פ שחטא בהסתפקו במשפט מאין חכמה, הועיל אותו הנסיון לקרבו אל האלהים, כי קבל עליו דבר אליהוא וראה כי הם מספיקים לשאלתו, והנה הוא עתה ירא אלהים וצדיק תמים. וענין מן הסערה, כי לא נפתחו לו השמים וראה מראות אלהים על בריו, כגון שיראה השם יושב על כסאו, או מלאך דובר בו, רק שמע סערה גדולה והשיג מה שישיגו הנביאים ראשונה בראשית החזון, כמו שנאמר ביחזקאל תחלה, וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, וכן באליהו תחלה נאמר שם והנה השם עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, ואחרי כן ישיגו הנבואה. וגם כן ראיה מוכרחת על הענין ביחזקאל, אחר הרוח ענן גדול, הוא הרעש, ואחרי כן אש מתלקחת. ואיוב השיג ראשית החזון, וממנו יצא לו קול העונה אותו המענים האלו בחוזק ותוקף וסער גדול כמנהג הנבואות, כמו שנאמר כקול מים רבים, כקול שדי בלכתם, קול המולה כקול מחנה. והנה איוב השיג זה בשמיעת הסערה והקול ממנה, וידע מעניינם כי קול האלהים הוא העונה אותו על תשובות כדבריו. וענין המענה להודיע את איוב כי הוא יתברך תמים דעים בכללים ובפרטים ובאישים כולם ומשגיח על כולם, וכי האדם נבער מדעת הכלל ומה יסודתם וטבעם, אף כי לדעת במשפט האלהים וסודותיו, וירמוז לו כי סוד אליהוא אמת, כי איוב לא קבל ממנו רק כי אפשר כדבריו, וכן מנהג צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, תתנהג על דרך ההוא בדרך משפט אם הדבר כן, אבל אין לאליהוא ראיה מוכחת על הענין, ואין אדם יכול לדעת זה רק בדרך קבלה, ועתה אמר לו כי כן המשפט וכך היא המדה כאשר אפרש בעזרת השם. וכבר פירשתי כי אליהוא הודיעו ענין צדיק ורע לו, כי היא תלונת איוב והוא החמס הנעשה לבני אדם כפי דעתו, ולא פירש לו ברשע וטוב לו דבר, כי איננו עשק, ואיוב יוכל ללמוד ממנו המדה, כי מטעם צדיק ורע לו ידעהו ואולי ינהג עמו במדת החסד, והנה האל יגיד לו במענהו דבר רשע וטוב לו להשלים לו הידיעה, ולא דבר בענין הצדיק ורע לו כי מאליהוא למדו: