רמב"ן על איוב· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כז · פסוק יד
שאם ירבו בניו, יהיו לחרב. ואין זה מוצא החכמה ומקור הבינה, רק טעם אחר וסוד אחר יש בענין הזה, ולא גלהו האל לבני אדם, למד אותם לומר איני יודע, כי יותר תנוח דעתי בזה מאשר ירשיעוהו על כל פנים, כי הוא צדיק בעיניו, והאריך לספר ברעות הבאות על זרעו של רשע אחריו ואמר אפילו יהיה כדבריכם שיבואו על זרעו של רשע כל הצרות שבעולם ויעוף כבודו במותו, אין כל זה מוצא החכמה, כאשר התלונן כבר, כי מה חפצו בביתו אחריו, ועוד שיש צדיק ורע לו, היא הקושיא אשר בה היתה תלונתו מתחלה, וכל עיקרו עליה יזעק: