רמב"ן על איוב· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק כז · פסוק א
ויוסף איוב שאת משלו ויאמר: במענה הזה ישא משלים, כמו לא תסולה בכתם אופיר, וכוונתו בו לאמר שהוא צדיק, והנה יש צדיק ורע לו, וכל שכן רשע וטוב לו, כי אין זה חמס גדול כראשון, ואם נראה כי הרשעים נכרתים בעולם הזה, זה הבל הוא ואינו עיקר מוצא החכמה וסופה, כי החכמה נעלמת מבני אדם, ולא גלה להם האל ממנה אלא שייראו מלפניו ויסורו מרע, אך ענשם ושכרם ושלות הרשעים וייסוריהן של צדיקים לא נגלה לבני אדם, כי אין איוב מוצא ורואה בהם דין ומשפט, ולא שומע מחביריו דבר חכמה על הענין: