רמב"ן על איוב· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן]
פרק יט · פסוק ב
עד אנה תוגיון נפשי, במענה הזה לא יחדש איוב דבר, רק יפליג על מכאוביו ועל הרעות הבאות עליו, ויאמר גם כן שהם חנם ובעוות משפט, ויתכוון בזה לסתור דברי האומר תחלה כי הוא מוסר, ולבכות ולקונן על נפשו, כי כן יעשו הכואבים, והפלגת חליו לו לראיה על דעתו בביטול השמירה, כאשר פירשתי. ועוד יאמר להביריו בסוף, כי יענשו עליו כשאינם בוכים עמו לקשה יומו, ואינם חרדים עליו לרעותיו הגדולות ומכותיו המשונות:
תוגיון, מן יגון: