אור ברסלב
רמב"ם על משנה פסחים פרק ט › משנה ד

רמב"ם על משנה פסחים· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

פרק ט · משנה ד

משנה ג

הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין כו': כבר ידעת כי כשהן רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרים שבא הפסח בטומאה שאין אוכלים אותו אלא טמא מת בלבד שהותרה להם טומאה כמו שבארנו אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבין כרת כי כן קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה ור"א אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמא מת משתלח זבין ומצורעין משתלחין ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין. ואין הלכה כר"א:

רוצה באמרו נוהג כל שבעה, איסור אכילת החמץ. אבל פסח מצרים לא נאסר בו אכילת החמץ אלא יום אחד בלבד לאומרו ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כאלו אמר לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים. ואמרו בכאן לילה אחת כלומר כי ליל אותו יום גם כן היתה אסור בחמץ.

תוכן העניינים

רמב"ם על משנה פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה