רלב"ג על התורה· רבנו לוי ב"ר גרשום [הרלב"ג]
בראשית
פרק א
פסוק א
פרשת בראשית
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
אמר לוי בן גרשום מבואר למי שראה דעות האנשים אשר היו בימי משה רבינו ע"ה כי בימיו היתה הפילוסופיא חסרה מאד עד שרובם לא היו מודים שיהיה שם נמצא זולת הנמצא המוחש ולא היו מרגישים בסבה הצוריית כלל אבל היו חושבים כי חמר אחד בעינו הוא נמצא בפעל בנמצא נמצא ויראו קצתם שלא יתחלפו קצת הנמצאות מקצת כי אם במצב חלקי החמר אשר ממנו היו וכתמונתם וברבוי החלקים ההם ומעוטם וקצתם יראו שיהיה התחלפות באופן אחר לפי הדעת שנתיחדו בו ומה שנשתתפו בו רוב האנשים ההם בזמן ההוא הוא שהם לא יראו שתהיה בכאן סבה פועלת וזה מבואר ממה שזכר הפילוסוף מדעות הקודמים בשני ממה שאחר הטבע, בהיות העניין כן והיתה כונת התורה להגיע המתנהגים בה אל השלמות האמתי כמו שזכרנו הנה מן הראוי שתיסד בה לנו זה השרש האמתי תחלה והוא שיש בכאן סבה פועלת אלו הנמצאות והעמידנו על מציאות הסבה הצוריית כי בזולת זה השרש לא יתכן לנו שום קנין נפשיי וזה מבואר למי שעיין בחכמת הנמצאות וגם כן בעבור היות התורה מקפת בשלשה חלקים אשר זכרנו בפתיחתינו. והיה החלק המקיף ממנה בחכמת הנמצאות הולך מהלך השלמות והצורה לשאר החלקים הנה ראוי שיונח קודם כי הוא אשר אליו היתה הכונה בתורה ואין ראוי שיסופק עלינו מה שבמצות התורה מההאמתה בשם ית' ובעבודתו וביראתו שהם כל פרי התורה ויחשב שראוי שיהיה קודם מפני זה אל החלק המקיף בחכמת הנמצאות. וזה כי לא יתכן שיאמר שנירא מיי ונעבדהו טרם השיגנו שיש שם נמצא בזה התואר וכאשר נדע חכמת הנמצאות לפי מה שאפשר לנו ונתיישר אל שיש בכאן נמצא הוא הפועל לכל הנמצאות ונשכיל ונדע אותו מצד פעולותיו. הגיע אותנו זאת ההשגה אל שנעבדהו ונירא ממנו. וגם כן בעבור שהיה מפנות התורה ההאמנה במופתים והיה מבואר שאם היה העולם קדמון אין דרך למציאות המופתים חוייב בהכרח שייסר לנו תחלה אמונה החדוש. ולזאת הסבה התחיל בחדוש העולם עם שהוא מהדרושים העמוקים בתכלית עד שהוא רחוק שיגיע האמת בו לחכם בדרך עינוי אם לא יתיישב בזה ממה שהישירתהו אליו התורה והודיע לנו עם זה הרבה מסודות הנמצאות כמו שנבאר. ואחר שביארנו לאי זו סבה חוייב שיקדי' התרת זה הדרוש ראינו להציע בכאן השרשים אשר מהם יתבאר מה שבא במעשה בראשי'. ונאמ' שכבר נתבאר בו' ממלחמת יי' שהוית העולם מיי' יתע' ראוי שתהיה בזולת זמן וכבר ביארו ז"ל שהשמים והארץ נבראו יחדו. אמרו בפרק אין דורשין וחכמי' אומרי' זה וזה כאחת נבראו שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו וזה יתבאר עוד אצלינו מזה שאמר בתורה אלה תולדות השמים וארץ כהבראם למדנו מזה כי השמים והארץ ותולדותיהם נבראו ביום אחד. והנה המשילו החכמים הגלות בקצת הדברים קודם קצת במעשה בראשית למי שזרע זרעים חלוקים קדם בארץ ויצמח קצתם קדם קצת וכן אמרו שהיה הענין בהוית העולם שהכל נתהוה יחד מהשם יתע' ונגלה קצתו קודם קצת או נאמר שכבר נתיחסה ההויה לקצת הדברים קודם קצת להעיר על היותם קודמים בעצם וכסבה כי כונת התורה היא להעמידנו על חכמת הנמצאו' בזה הספור הנפלא כמו שקדם ואיך שיהיה העני' הנה יסוד מזה המקום הספק אשר סופק לקצת הקודמים באי זה דבר שוער יום ראשון ויום שני ויום שלישי. והנה לא היו המאורות נמצאים עד יום רביעי וזה מבואר לפי ההנחה הראשונה שכבר יאמ' לפי זאת ההנחה כי הגרם השמימיי היה נמצא ביום הראשון. והסבוב האחד ממנו הוא יום אחד בקרוב היה שנשער בו אנחנו או שלא נשער בו ואם איננו זר אם נאמר שהיה ידוע אצל השם יתע' שיעור הזמן בזולת שמש וככבים וזה מבואר מאד בנפשו. ואולם לפי ההנחה השנית הוא יותר מבואר כי היו ג"כ המאורות נמצאים ביום ראשון ואל זה כוונו באמרם המאורות נבראו ביום ראשון ולא תלאם עד יום רביע. ר"ל שלא תלה התהוותם בזמן קודם ליום רביעי. והנה יתבאר הסבה בזה במה שיבא. רצוני לומר למה לא נתיחסה ההויה בהם קודם זה ואי אפשר שנבין ממאמרם שהיו נבראים ביום ראשון נפרדים ותלאם ביום רביעי ברקיע כי אינן תלוים בו אבל הוא בעומק הרקיע קבועים וקיימים וזה מבואר מאד למעין בזה הספר ונאמר עוד שהוא מבואר בלא ספק שהשכלים הנפרדי' הן קודמים בסבה ובמציאות לגרמים השמימיים והגרמים השמימיים הם קודמים בסבה ובמציאות ליסודות ומה שיתהווה מהם והיסודות קודמים לדומם והדומם לצומח והצומח לחי על מדרגותיו אלא שזאת הקדימה היא קדימה היולאנית:
וכבר ביארנו בחמשי מספר מלחמות יי' שבין גלגל לגלגל יש גשם בלתי שומר תמונתו הוא הסבה שלא ימשכו כל תנועות הגלגלים העליונים לשפלים או שלא ימשכו כל תנועת הגלגלים השפלים לעליונים והוא אשר נקרא מים בזאת הפרשה כמו שהתבאר שם לדמיון אשר בינו ובין המים בהעדר שמירת התמונה. וראוי שתדע כמו שנקראו המים מים שהוא מורה על ההכפל ממלת מה מצד רבוי המצבים אשר לחלקיהם קצתם עם קצת אשר הוא בלתי תכליי כן נקרא הגלגל שמים להורות על ההכפל ממלת שם שמורה על המקום מפני רבוי המצבים אשר לו במקום האחד בעינו ובתנועתו הסבובית אשר לא ימיר בה מקומו כי אם בחלקיו שימרוהו במקרה זהו מה שרצינו להציעו קודם שנתחיל בביאור זאת הפרשה. ומהנה נתחיל בביאור המלות:
ביאור דברי הפרשה
אמר כי בראשית ברא הבריאה כאשר ברא השם השמים והארץ ומה שתחתיהם וברא בשפלי' התחלותיו הראשונות אשר הם החמר הראשון והצורה ההיולאנית הראשונה והיא הצורה היסודית אשר קבל החמר הראשון במקומותיו ר"ל שהיתה הארץ כמרכז למטה משטח המים השפל והאש והאויר למעלה משטח המים העליונים הנה בראשית זאת הבריאה כלה אמר הש' יתעלה שימצא עולם האור והוא עולם המלאכים ותכף שרצה זה נהיה לשום מעשה והנה הבדיל יי' ית' בין זה העולם הנכבד ובין זה השפל אשר הוא החשך תכלית ההבדל כי זה האור הוא דבק לחיים הנכבדים דבקות מתמיד ושמח בהשגתו הנכבדת. תכלית השמחה והמציאות השפל הוא בהפוך זה. והמשיל הש' יתע' זה האור ליום לרוב בהירותו וזכותו והחשך ללילה לרוב ערבובו ועכירותו ורוע סדורו. ואפשר שנאמר שכבר הבדיל יי' יתע' בין העולם הזה הנכבד שהוא כמו צורה לעולם האמצעי ובין הצרות ההיולאניות שהם כזה העולם השפל שהוא חושך ביחס אל זה האור הנכבד והמשיל זה האור ליו' לרב בהירותו וזכותו והצורו' האלו היולאניו' המשיל ללילה להעדר זה האור הנכבד מהם והיותר נכון שנאמר שבזה האור מדרגות חלוקות הולכים קצתם לקצתם מדרגת הצורה והשלמות כמו שזכר הפילוסוף במה שאחר הטבע ועוד כי כבר הבדיל הש' ית' בין המדרגה הגבוהה למדרגה השפלה ממנה אשר היא חשך בהקש אליה לפי שהיא הולכת ממנ' מהלך ההיולי והמשיל הגבוהה ליום והשפלה ללילה ואם הם כלם אור אלא שקצתם קנו מהשלמות יותר מקצת וה היתה המדרגה הראשונה מהוית העולם כי היא קודמת לשאר הנמצאות במציאות וסבה כמו שקדם ולזה יחס התהוותה ביום ראשון והנה אמ' שכבר קרא יי' יתע' לאור יום ולחשך קרא לילה להעיר אל השלמות האפשרי לנמצא נמצא מאלו השכלים הנפרדים ביום הבראו כונן לא יקנו עוד אחר זה שלמות לא היה להם כמו שאפשר זה בנו לפי שהשלמות אשר לנו הוא בנו בתחילה בכח לא בפעל ואין הענין כן באלו השכלים אבל ישארו תמיד על ענינם ולזה יהיה תמיד הגבוה גבוה והשפל שפל ולזה אמ' שקרא השם יתעלה לאור יום ולחשך קרא לילה להעיר שזה יהיה תמיד שהם וזה כי כמו שלא יקרא אדמוני בעת שהאדימו פניו בעת מה מפני הבשת כן לא יתואר אצל השם ית' בתואר מה מי שאינו עם זה התואר תמיד והוא כאלו אמ' שתמיד יהיה האור יום והחשך לילה וראוי שתבין מזה שכן העניין במה שאמר אחר זה ויקרא אלהים לרקיע שמי'. ויקרא אלהים ליבשה ארץ כמו שנבאר בג"ה בהגיענו שם וזה שלא יתכן שנאמר שתהיה קריאת השמות האלו מונחת מהש' יתע' שאם היה הענין כן לא היה אפשר בשום לשון שישנה אלו השמות וזה חלוף מה שנראה מזה. ועוד שכבר יקשה לתת הסבה מה זה שקרא הש' יתע' שם לאלו השלשה דברים לבד מבין שאר הנמצאות ובנשאר מהם קרא האדם שמות כאשר הסכים ולזה מבואר שהענין בבזה כפי מה שזכרנו והנה קרא המדרגה הגבוה' מאלה יום והשפלה ממנו לילה שלא יחשב חושב שיהיה אפשר למדרגה השפלה מאלו הצורות שתשיג בשלמות הצורה שהיא עליונה ממנה ותשוב היא והצורה דבר אחד כי אין באילו הצורות דבר בכח אבל כל מה שבהם הוא להם בפועל לא יקנו אחר זה שום שלמות זולת השלמות אשר נבראו עליו ביום הבראם ובהיו' הענין כן הנה העליונות הוא מתמיד העליונה והחסרון והשפלה הוא מתמיד בשפלה ולזה יקרא שם לעליונה יום מצד יתרון אורח וזיוה ויקרא שם לשפלה לילה מצד תמידות חסרון אורה וזיוה ביחס אל העליונה ממנה ולזאת הסבה הוצרך לומ' ויקרא אלהים לכך כך בשלשה מקומות לבד בזאת הפרש כמו שאנו עתידים לבאר בג"ה. והנה אמרנו שאמר ויקרא אלהים לכך כך כשהיה הדבר ההוא מתמיד לפי שהוא מבואר שהדבר לא יהיה נקרא בשם העניין אשר לא יתקיים לו כי אם מעט כמו אדמימות הביישן וירוקות הפחדן שלא יקרא מפני זה אדום או ירוק ואמנם יקרא אדום או ירוק מי שהיה כן בטבע:
פסוק ו
ויאמר אלהים יהי רקיע.
באור דברי הפרשה:
אמר הש' ית' שיהיה גרם שמימיי ממקצת הגשם הבלתי שומר תמונתו הנקרא בזה המשל מים ושיהיה עוד נברא טבע מבדיל בין החלק אשר ממנו למטה מהרקיע ובין החלק אשר ממנו מלמעלה לרקיע. וזה הטבע הוא ההכנה והכח אשר נתן הש' ית' בעת הבריאה לחלק השפל לקבול הצורות היסודיות אשר הוא בחיי עליהם. ועשה זה הש' יתע' כשרצהו ר"ל שהוא עשה את הרקיע והבדיל בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע. כששם כח והכנה במים אשר מתחת לקבל הצורות אשר החמר הראשון כחיי עליהם. והמים אשר מעל לרקיע לא נתן להן זה הכח אבל הם נשארים על עניינם ובזה ההבדל היה זה המציאות בעניין אשר הוא בו ר"ל שקבל החמר השפל צורותיו היסודיות וצורת המתדמי החלקים המורכבים מהם כי יספיק בהויתם זה הכח וההכנה עם תנועת הגרמים השמימיים. ומפני זה לא ייוחסה הויתם לשם יתע' בזה הספור. ולפי שהרקיע הוא שם משותף לכל דבר נרקע קרא ש' יתע' זה הרקי' בשם ייחדהו שהוא שמים והרצון בו ששם דמיון שני מקומות בלתי מתנועעים והם קטבי הגלגל כי שם יאמר על המקום וכאלו באר בזה שהש' ית' שמם מתנועעים תכף שנבראו כי מצד התנועה יוכרו שני אלו המקומות. ולפי שהן הושמו בטבע שיהיו מתנועעים תמיד לא ינוחו אמר שכבר קרא הש' ית' לרקיע שמים כי אין להם כח על המנוחה כלל. וכבר ייוחסה זאת הבריאה ליום שני לסכה שזכרנו במה שקדם. והנה לא נאמר במה שנברא בשני כי טוב לפי שמה שנברא בו מעניין זה החמר השפל היה בו כח והכנה לבד כמו שבארנו והטבע הוא אשר הוציא זאת ההכנה לפעל. וענין שהוא כזה אין ראוי שיאמ' בו כי טוב למעוט חלקו במציאות. והגלגלים בו היו גם כן בלתי שלמים לפי שלא נבראו בהם הככבים ולזה לא אמר במציאותן כי טוב עד שנשלמו. וזהו אמרם בבראשית רבה למה אין כתוב בשני כי טוב ואמרו קצתם לפי שנברא בו גיהנם. ואמנם היה זה כן לפי שהכח וההכנה אשר לחמר השפל הוא סבה באופן מה אל ההפסד וההעדר. וקצתם אמרו מפני המחלוקת רוצה לומר כי בזה הכח אשר נתן לחמר השפל קבל הצורות היסודיות ההפכיות אשר הם סבות ההפסד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית. וקצתם אמר לפי שלא נגמרה מלאכת המים רוצה לומר שמה שנברא במים התחתונים אינו פעל גמור אבל כח והכנה ומה שעשאו מהמים והוא הרקיע לא נגמר עניינו עד יום ד' שנבראו בו הכוכבים ואז נאמר בגלגלים כי טוב ולזה כלל זה העניין אמרם שלא נגמרה מלאכת המים כי כבר אמרו שהרקיע מהמים נתנוה וזה כשגלדה הטפה האמצעית כמו שזכרנו במה שקדם. הנה זהו מה שנראה לנו בביאור זאת הפרשה הזנית והוא נפלא כמו שתראה והוא מסכים לדברי רבותינו ז"ל ולאמת בעצמו לפי מה שביארנו מבריאת עולם כספר מלחמות יי'. וראוי שתדע שאי אפשר שיובן זה ההבדל שאשר בזאת הפרשה הבדל במקום שאם היה הדבר כן היה בזה המאמר מותר. וזה שהגשם אשר הוא באמצע המים אין ספק שהוא מבדיל בין מה שממעל ממנו ובין מה שמתחת. ולזה יהיה אמרו ויהי מבדיל בין מים למים מותר אין צורך לו וכן יהיה מותר אמרו ויבדל אלהים בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע. ועוד שכבר יהיה אמרו ויהי כן בתכלית הזרות כי אחר שעשאו אין צורך לומר שיהיה כן. אמנם יצטרך לזה אלו לא אמר שעשה השם הרקיע וזה כשיאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויהי כן וזה מבואר מאד. ולזה הוא מבואר שאמרו ויהי כן רמז בו אל הויה אחרת זולתי מה שזכר תחלה והוא מה שיצא לפועל באמצעות הטבע מפני זאת ההכנה נבראת בחמר השפל לפי מה שביארנו:
פסוק ט
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים וגו'.
בעבור שהיה הגלות החלק הנגלה מהארץ מפני ההויות אשר יתהוו בו ר"ל הצמח והחי והיה זה החלק מהארץ דבר שאי אפשר שייוחס אל הטבע. זכר בבריאה אשר יחס אותה ליום הג' והוא היות הצמח ההוה ממינו מה שהמציאו השם יתע' בעת בריאת העולם מהראות היבשה. לפי שהוא דבר אי אפשר שייוחס אל הטבע. והנה המלות הזכרות בזאת הפרשה הם מבוארות:
וזה ביאור דברי הפרשה:
אמר השם יתע' שיאספו אל מקום אחד אשר היו מקיפות בטבעם אל יסוד הארצי בדרך שתראה היבשה ויהי הדבר כן. והנה קרא הש' ליבשה ארץ. ואע"פ שהארץ יאמר בכלל על כל היסודות בכללם כמו שקדם כבר נתייחס שם ארץ לזה היסוד להעיר שכבר יהיה תמיד זה החלק מהארץ נגלה. ולמקוה המים קרא השם יתע' ימים להעיר שכבר יהיה שם תמיד היסוד המימיי. ואמנם אמר ימים ולא אמר ים לפי שטבע הים מתחלף להתחלף טבע מקומות הארץ שאר יעברו מימיו בהם כמו שהתבאר בספר האותות. וזהו אמרם בב"ר והלא ים אחד הוא מה ת"ל ולמקוה המים קרא ימים אלא לא דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. והנה למדתנו התורה בזה המים הוא היסוד המימיי. וכבר ביאר זה הפילוסוף בספר האותות. וכבר ידע השם ית' כי מה שהמציאו מזה הוא טוב לפי שבו תועלת להיות ההויה בחלק הנקגלה מהארץ ובעבור זה התכלית המציאו הש' יתע'. והנה קרא הש' יתעלה ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים להורות שחלק הנגלה מהארץ יהיה תמיד נגלה והים יהיה ים תמיד בדרך שלא יפסד זה המקום הנגלה בכללו'. ולזה יהיה לזה המקום זה השם תמיד ר"ל היבשה וכן העניין בים אשר הוא היסוד המימיי. ואחר זה אמר השם יתעלה שתוציא הארץ צמיחת ההוים ממנה וזכר תחלה הצומח החסר והוא עשב המזריע. ואחרי כן זכר השלם והוא האילן העושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממנו מינו לפי שזה הוא הסדור הניאות לפי הטבע. וכבר יתבאר לך שהעשב הוא חסר בהקש אל האילן לפי שבו ימצאו רבים הוים מהעפוש מה שאין כן באילן. ועוד כי פעולות הטבעיות הם יותר שלמות. והנה בעת שאמר הש' שיהיו אלו הצמחים מן הארץ היו כמו שרצה ר"ל שכבר הוציאה הארץ דשא עשב מזריע זרע יתהוה מהזרע ההוא מינו. ועץ עושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממנו מינו. וידע הש' ית' כי מה שהמציאו מזה הוא טוב ונתיחסה זאת ההויה ליום השלישי. ואפשר שנאמר שהרצון בזה הוא אשר אמר שיהיה אז כח לארץ להוציא אלו הצמחים ויהיה כן ר"ל שנתן לארץ כח והכנה אז על דרך פלא הוציאה אלו הצמחים כשצמחו ממנה כאלו היו נזרעים הזרעים בארץ ולא היו הצמחים האלו נמצאים בעת הבריאה יחד כשאר הנבראים. ולזה אמר אחר זה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר וגומר. כבר התבאר כי אחד זאת הבריאה הנזכרת כאן היתה הצמיחה וזהו אמרם בבראשית רבה. ותוצא הארץ דבר שהוא פקוד בידה ר"ל שהוא כמו פקדון בידה. ועוד אמרו שם תולדות הארץ בראשון כדברי ב"ה ושהתה ג' ימים ראשון ושני ושלישי והוציאה שלשה ילדות אילנות ודשאים וג"ע. כבר ביארו לך שהצמיחה אחר ששם השם יתעלה כח ההולדה היתה יחד בזאת הארץ זמן מה. והנה ידע הש' ית' באלו הצמחים שהמציא שהם טובים ולזאת הסבה לא אמר ויברא דשא עשב וגו' כמו שאמר בשאר הבריאות ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים את שני המאורות ויברא אלהים את התנינים הגדולים ויעש אלהים את חית הארץ ויברא אלהים את האדם. אבל אמר ותוצא הארץ להורות על מה שבראו הש' ית' מהצמח לא נשלם הצמיחה כמו העניין בשאר הדברים שברא. כי שאר הדברים בראם שלמי הבריאה ביום הבראם ואפשר עוד שנאמר שהסבה באמרו ותוצא הארץ ולא אמר ויעש אלהים דשא עשב לפי שזה המין הוא מהבעלי נפש ולא ילבש צורה אחרת בתכלית שלמות הויתו כמו העניין בב"ח. וזה שכבר ימצא בב"ח תחלה הכח הצומח עד שתשלים הויתו שלמות מה שתגיע בו הנפש החיונית ולזה יצטרך התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם אותה אז הש' ית' במים ובארץ ולזה ייחס זאת הבריאה לש' יתע' אבל הצמח לא יצטרך אל התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם הש' יתע' להצמיח אלו הצמחים כי אין להם. צורה נוספת על הצמיחה:
פסוק יד
ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים
באור דברי הפרשה
אמר הש' ית' שיהיו גופים מאירים ברקיע השמים והם השמש והירח ושאר הכוכבים ואמנם רצה במציאותם להבדיל בין היום ובין הלילה ר"ל שיתחדשו מהם בזה העולם השפל דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש מהם כי יתחדשו מהם בזה העולם השפל דברים טבעיים מקבילים בד' תקופות המתחדש מהכוכב. וזה כי בהיות השמש על האופק יגביר האויר והאש ובהיותו תחתיו יגבר הארץ והמים וזה מבואר מאד בשמש. וכן ראוי שנבין הענין ככוכב כוכב ר"ל שכבר יקרו ממנו דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש ממנו. ובכמו זה העניין יקרה לשמש מצד מרחקו מהפיאה הצפונית אשר שם הישוב וקרבתו ממנה. רצוני כי בקרבתו יגבר האש והאויר ובמרחקו יגבר הארץ והמים. והיה יומו בזה האופן בהיותו בפאה הצפונית להיות ניצוצו אז חזק לקרבתו מהישוב. ולילו בהיותו בפאה הדרומית וכן ראוי שנבין העניין בשאר הכוכבים ר"ל שכבר ימצאו מהם דברים מקבילים מפני היותם פעם בצפון ופעם בדרום אשר הוא יום הכוכב ולילו כמו שהתבאר. וזכר עוד שאמנם רצה הש' יתע' במציאותם לתועלת שנית. והוא שיהיו מהם פעולות מתחלפות ייוחדו בהם הכוכבים קצתם מקצת ויהיו הכוכבים לאותות לאלו הפעולות אשר ייוחדו בהם. וזה אמנם יהיה מהם למועדים ולימים ושנים כאלו תאמר שבזה המועד יהיה המתחדש לפי מה שיגזרהו הכוכב האחד. ובמועד השני לפי מה שיגזרהו כוכב אחר עד שתאמר שהמושל בזאת השעה הוא שבתי והמושל בשעה השנית הוא צדק. והמושל בזה היום הוא שבתי והמושל ביום השני הוא השמש. וכן העניין בשנים ובשאר המועדים היותר גדולים מהשנה אשר תיוחס הממשלה בהם לכוכב ככב לפי מה שהונח בחכמת משפטי הכוכבים ויקרו מזה יחסים רבים מחלופי ההוראות והנה זכר שני מינים מהחלופים ר"ל החלוף אשר יקרה לככב בעצמו בפעולותיו מפני יומו ולילו שביומו תמשך ממנו פעול מקבלת ממנה. והחלוף אשר יקרה מפני הפעולות המתחלפות אשר יקרו מהכוכבים המתחלפים. עד שקצתם ימצא לו רושם מיוחד בהנעת האש. וקצתם בהנע' המים. וקצתם בהנעת האויר ובאלו שני מינים מהחלופים אשר זכר ישלם כל מה שנמצא בזה העולם השפל ויהיו נשמרים חלקיו כפי מה שאפשר כי בזה ישלם השווי בין היסודות והשמירה אשר לחום הטבעי אשר לנמצא כמצא הזמן האפשרי. ותשלם בזה האופן מהשגחה מאישי מין האדם לשמרם מהרבה מההזקים אשר יתכן שיזוקו בהם כמו שביארנו בביאורנו לספר איוב ובספר מלחמות השם. ובאלו שני הצדדין מהחלוף גם כן היה אפשר שיסתעפו מהגלגלים הפעולות הרבות המתחלפות אשר ימצאו בזה העולם השפל. וזכר עוד שכבר רצה הש' ית' במציאותם לתועלת השלישית והוא שיהיו מאירים על הארץ כי בזה ישלם מציאות האדם ושאר הב"ח וזה מבואר מאד כי בזולת האור לא ישיג דבר הכלי אשר בו יראה הב"ח מוחשיו והנה ראותו מוחשיו הוא הכרחי לו מאד כי הוא מהסבות היותר גדולות אל שיברח מהמזיק ויכוין אל הניאות והוא באדם עם זה מבוא אל השלמות במושכלות לפי שהתחלות המושכלות נקנה אותם מן החוש כמו שיתבאר במקומותיו ולפי שכבר רצה במציאות הככבים כדי שיגיעו מהם התועלת הנזכרות המציאם באופן שיתכן שיגיעו מהם ולזה המציאם בשעור אשר הם בו מהגודל ובמרחק אשר הם בו מהארץ ובשיעור מהתנועה מהמהירות והאיחור שהם בו. כי אם היה מתחלף ענינם באחד מאלו הענינים ממה שהם בו היה בלתי מגיע מהם זה התועלת. והמשל שאם היה השמש יותר גדול ממה שהוא היה נפסד זה המציאות השפל בקיץ מחוזק החום וכן אם היה יותר קרוב לארץ ממה שהוא. ואם היה יותר קטן או יותר רחוק מהארץ היה נפסד זה המציאות השפל בסתיו מחוזק הקור. ואם היתה תנועתו יותר מאוחרת ממה שהיא היה נפסד זה המציאות השפל מקיץ לחוזק החום לאורך התמדת השמש כפאה הצפונית ובסתיו לחוזק הקור לאורך התמדת השמש בפאה הדרומית. ואם היתה תנועתו יותר מהירה היה החום חלוש בקיץ יותר מן הראוי והקור בסתו. וכן ראוי שנבין העניין בככב ככב. ובהיות הענין כן הנה הוא מבואר כי הוא ית' מפני שרצה הככבים כדי שיגיעו מהן אל התועלות הנה המציאם ה' באופן היותר שלם שאפשר שיגיעו מהם אלו התועלות. ואמר שתכף שרצה הש' יתע' זה היה כן. וספר שכבר עשה השמש למשול ביום והירח בלילה והככבים אשר להם ג"כ ממשלה מה כמו שקדם. וזכר שכבר עשאם בצד שיגיעו מהם אלו התועלות הנזכרות ר"ל שיאירו על הארץ כדי שיוכל הב"ח לראות מוחשיו. ולמשול ביום ובלילה בדרך שיסודרו מהם אלו המקרים המתחלפים והמתחדשים בזה העולם השפל כשימשול זה פעם וזה פעם כמו שקדם. ולהבדיל בין אור הכוכב והוא עת היותו על האופן ובין חשך הכוכב והוא עת היותו תחת האופק. וכן יהיה אור הכוכב קורבתו מהפאה הצפונית אשר שם הישוב כי אז יהיה ניצוצו חזק בזאת הפאה הצפונית. וחשך הכוכב יהיה מרחקו מהפאה הצפונית כי אז יהיה ניצוצו חלוש בה. ולזה אמר בכאן. ולהבדיל בין האור ובין החשך תמורת מה שאמר ראשונה להבדיל בין היום ובין הלילה להוסיף ביאור על מה שכיון בזה המאמר. ולזה אמר ולמשול ביום ובלילה תמורת אמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו בזה המאמר ר"ל אמרו והיו לאותות ולמועדים וימים ושנים. ואמר אחר כן שהשם ידע שמה שהמציאו מהכוכבים הוא טוב. ויחס ההויה זאת ליום רביעי.
והנה בכאן שני ספקו' גדולות ראוי שנשתדל בהיתרם. האחד שכבר התבאר ממה שאמרנו שאלו הככבים המציאם השם יתעל בעבור אלו הנמצאות השפלות ויהיה אם כן הנכבד בעבור הפחות וזה שקר עצום אצל החכמים. והשני שכבר היה ראוי לפי הסדור הטבעי שתיוחס זאת ההויה ליום השלישי כי השמים והככבים קודמים בסבה ובמציאות ליסודות ולמה שיתהוה מהם:
ונאמר שהספק הראשון ואם הוא מפורסם הנה אין התירו ממה שיקשה. וזה שכבר יראה תמיד שהנכבד ישלים השפל במה שישפע לו ובזה האופן ישלים השם יתעלה כל הנמצאות כמו שהסכימו עליו הפילוסופים ובעלי התורות ולא נאמר מפני זה שיהיה השם יתברך בעבור הדברים השפלים ממנו אבל נאמ' שמציאותו הוא באופן מהשלמו' שיוכל להשפיע משלמותו לכל הנמצאות לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממנו. ואמנם מה שהוא מן השקר שישלם הנכבד בפחות רוצה לומר שיקנה הנכבד שלמות מהפחות עד שיהיה מהפחות משלי' הנכבד. ובהיות הענין כן הנה יסור זה הספק במה שאמרנו וזה כי הגלגלים נמצאו בעבור עצמותם ולמה שיהיה יותר נכבד להם שיתנועעו משינוחו כי היתה התנועה חיים לדברים הטבעיים הושמו מתנועעים. ולפי שכבר אפשר להם בתנועתם שישפיעו שלמות לנמצא השפל והיה יותר נכבד להם שישפיעו משלא ישפיעו לפי שזה דרך הנמצאים השלמי' שיערף להם מהשלמות באופן שישפיעו ממנו לזולתם הושמו תנועתיה' באופן שישלמו בהם הנמצאות השפלות. ולזה המציא השם יתע' בקצת חלקיהם ניצוצים מאירים שיהיו כלים להם להשפיע למה שלמטה מהם מצד הניצוצים המגיעים מהם. ובזה הותר זה הספק והוא עיון נפלא מאד נבוכו בו רבים. והוא מבואר שזה ההיתר לא יספיק בשלמות אם לא בהנחת העולם מחודש ולזה זכרה בכאן התורה בריאת הכוכבים והתועלת המגיע מהם אשר בעבורו נמצאו להעמידנו על שהעולם מחודש כי העיון יחייב עם ההתכוננות הטוב שבריאת הכוכבים הוא לאלו הפעולות לבד לא לעצמות הגלגלים כמו שביארנו בספר מלחמות השם. והיות גם כן לככבים פעולות מתחלפות עם היותם מטבע אחד אי אפשר גם כן שישלם לפי הטבע ולא התחלפות' משאר חלקי הגלגל כי הם עמו מטבע אחד אי אפשר גם כן שישלם לפי הטבע ולא התחלפותם קצתם מקצ' ושיהי' זה מאיר מעצמו וזה יקב' האור מזולתו ולא התחלפות' משאר חלקי הגלגל כי הם עמו מטבע אחד ולזה תלקח הוראה חזקה בעניין הככבי' בחדוש העולם כמו שביארנו בספר מלחמו' יי'. ואולם הספק הב' הנה הוא קשה מאד וראוי שנאמר כהיתרו לפי קצורנו. ונאמר כי התורה זכרה זה הספור להעמידנו על חכמת הנמצאות לפי מה שאפשר בחדוש העולם. וכוונה עם זה לפי מה שיראה מדבריה להיישינו אל הדברים שיישיר אותנו מאד מצד העיון שהעולם מחודש. ולפי שהגלות הארץ הוא מהדברים שיישיר בנפשותנו אמונת החדוש לפי מה שאי אפשר שייוחס ענינו אל הטבע כמו שביארנו בספר מלחמות יי'. הנה רצתה התורה לזכור בריאת הככבים אחר בריאת הגדלות הארץ כדי שלא נטעה כשניחס הגלות הארץ אל הכוכבים כמו שעשו הפילוסופים כשלא מצאו בכאן סבה אחרת ייחסו אליה הגלות הארץ. וכבר יראה שהוא בלתי אפשר שתיוחס זאת ההויה אל הככבים לפי שאם הענין כן היה המקום הנגלה מהארץ שלם הסבוב כי הככבים האלו סובבים סביב מחלק הארץ אשר תחתיהם סבוב שלם על יחס אחד ואנחנו לא נמצא העניין כן אבל נמצ' שהחלק הנגלה מהארץ לא יעדיף על חצי הקף המקו' ההוא הנגלה כמו שהתבאר בספר מלחמות השם באופן שלם ובכאן הותר זה הספק:
פסוק כ
ויאמר אלהים ישרצו המים
ראוי שנציע בכאן מה שכבר התבאר בספר ב"ח מדרגות הב"ח והו' שהחי היותר חסר מהב"ח המולידי' מינם הוא המימיי ואחריו המעופף ואחריו החי הולך בלתי מדבר והאדם הוא הב"ח השלם בתכלית מה שאפשר ויורה על זה במה שנזכר שם. כי החי המימיי עושה ביצה בלתי שלמה והחי המעופף עוש' ביצה שלימה והחי ההולך מוליד ב"ח ובזאת ההדרגה נזכרת בכאן בריאתם רוצה לומ' שכבר נזכר' תחלה בריא' המימיי ואחריה בריאת החי המעופף ואחריה בריאת החי ההולך הבלתי מדבר ואחריה בריאת החי המדבר ולהיות מדרגת העופף ממוצעת בין מדרגת המימיי והארציי' אמרו רבותינו ז"ל על העופות שנבראו מן הרקק אשר הוא מים וארץ מעורבי' והנה לרוחק בריאת האד' מבריאת שאר הב"ח היה ראוי שיפריד לבריאתו יום אחד. ואמנם זכר עמה בריאת ב"ח ההולך להיותה במדרגת ההיולי הקרוב לו ולהיות הולדת החי המימיי והמעופף חסרה נצטרכו לברכת פריה ורביה רוצה לומ' שהם צריכין להשגחה אלהית נוספת בהולידם כדי שתשלם ההויה ויתקיים מינם יותר מהב"ח ההולך כי הוא עושה ב"ח בגופו וזאת ההשגחה היא שנתן להם השם ית' כלי תשלם בו הולדתם החסרה ולזה נתברכו הדגי' והעופות בשיפרו וירבו ולא נתברך הב"ח ההולך. ולזאת הסבה לא היה צריך האדם שיתברך שיפרח וירבה כי כבר נתן לו השם יעלה בבריאתו כח שלם להולדה, ולזה הסכימו רבותינו ז"ל שמה שנאמר בכאן לאדם ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ הוא מצות עשה. ובכאן עוד סבה אחרת תחוייב שיהיה זה המאמ' מצוה לא נתינת טבע על ההולד' והוא שזה הפועל רוצה לומר חבור הזכר והנקבה הוא באדם מהבחירה כי באדם כח אל שיעשה זה הפועל ואל שלא יעשהו ואפשר לו גם כן שיעשהו בזולת עשיית פרי כשיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל על אונן כמה שספרה עליו התורה. והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה. מה שאין כן בשאר הבעל חי והכרעת השם יתברך אחד משני חלקי האפשר אשר תפול בהם הבחירה אל שתהיה אליו הבחירה הוא בהכרח מצוה לא טבע ובהיות העניין כן הנה יהיה בלי ספק זה המאמר מצוה. ואולם נזכרה בכאן לפי שהיא הולכת מדרגת השלמה מהבריאה האנושית כי בזה יתקיים המין האנושי ולפי שהו' זכר בכאן בריאת שאר הדברים הנולדי' ממינם והסבות העוזרו' להם לקיום מינם כדי שימשך המציאות זכר גם כן זאת המצוה עם זכירת בריאת השם האדם. וראוי שתדע שזאת המצוה נתנה פעמים כמו שהשרישו ז"ל זה בפרק גיד הנשה ואמנם היה זה כן לפי שהתורה בכללה תמצאה מיוחסת למשה רבינו עליו השלום וזה נכפל הרבה בתורה ובדברי הנביאים. אמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. זכרו תורת משה עבדי. עם שכבר נתייחד משה ע"ה בזאת המדרג' מהנבואה מבין שאר הנביאי' ולזה יחוייב שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה רבי' ע"ה עד שכבר תמצא שמצות מילה שצוה בה אברהם הושב הצווי בה בתורה אמ' וביום השמיני ימול בשר ערלתו וראוי זה להיו' כן לפי שהתור' בכללה היא נימוס אחד יכון בו אל תכלית אחד במספר והוא ההצלחה האנושית והפועל האחד כמה שהוא אחד במספר ראוי שתהיה הגעתו בעצמות מאחד במספר וגם כן הנה הנבואה האחת במה שהיא אחת תמצאה תמיד מגעת לנביא אחד ואם הגיע לשנים הגיע בכללה לאח' ואח' מהם כמו שתרא' מנבואת ישעיה וירמיה במה שנתנבאו יחד על דבר אחד. ואולם החסרון המגיע בנבואה הוא שכבר יקרה שלא יודע פירושה לו כמו העניין בנבואת דניאל אבל עכ"פ יגיע אליו כל הנבואה לא חלק זולת חלק ובהיות הענין כן הוא מבואר שכלל התורה ראוי שיהיה נתן ע"י משה. ואם נתן ממנה חלק לזולתו שיושב הצווי בו במה שנתן לו מהתורה וגם כן הנה תמצא שמה שהתאמת לישראל כמעמד הר סיני הוא נבואת משה רבינו וקבלו עליה' לעשו' כל מה שהגיע לו בנבואה ואלו היה קצת התורה נתון ע"י זולתו מהקודמים הנה לא יהיה זה ממה שהתאמת ענינו לישראל ולא ממה שקבלוהו עליהם ואם אמרנו שכבר הגיע למשה בנבוא' שזה החלק נתן לזולתו בנבואה שלמה ויאמינו בו ישראל מזה הצד כמה אני תמה למה קיצר הש"י משיתנהו למשה עצמו והצריכו להתחבר לנבואתו בנבואת זולתו עם היות נבואת זולתו מגעת לו בנבואתו זה ממה שלא יתכן ולזה מי שיראה שהתורה כולה נתנה למשה ומה שנתן ממנה לזולתו כמו המילה שצוה בה אברהם לא נתן על שיהיה החלק מהתורה אבל נתן לתכלית מיוחד והוא שיהיה לאות ברית בינו ובין השם יתברך ולהישיר אל שיהיה ממנו זרע מוכן אל השלמות ולקבל זאת התורה האלהית כמו שיתבאר במקומו בג"ה וגם כן אלו נתנה התורה חלקים חלקים על שם שהם חלקי' מהתורה מזולת שתהיה בכללה מנעת על ידי אחד הינו באחד משני דברים אם שנאמ' שמה שכיון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד בעת נתיבתו הוא תכלית אחר זולת התכלית המגיע בעצמות מהתורה ויהיה אם כן הגעת זה התכלית האמתי מהתורה בדרך המקרה וזה מגונה או נאמר שכבר כוון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד זה התכלית והוא ההצלחה האנושית ויהיה אם כן חסר למה שהגיע מזה הנימס כפעם בפעם כי הוא נתן לתכלית אי אפשר שיגיע ממנו אם לא כשיתחבר נימוס זולתו וזה ג"כ מגונה כי לא תבא הנבואה בזה האופן מהחסרון כמו שקדם ובהיות העניין כן הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה וזה מבואר שזה המאמר והוא מה שנאמר בבריאת האדם פרו ורבו ומלאו את הארץ נצטוינו בסיני ואז היה העולם מלא:
באור דברי הפרשה
אמר השם יתברך שישרצו המים שרץ נפש חיה ושיתהוה עוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים וכן היה. רוצה לומר שכבר ברא ה' בזה האופן כל מיני הדגים המולידים מינם הנמצאים במים וכל מיני העוף המולידים מינם וידע השם ית' ממה שהמציאו מזה הוא טוב מאד לתכלית אשר אשר בעבורו נמצא ונברא וכבר בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר בבריאתם עד שמה שנשיגהו מן הטוב והחנינה אשר המציא בבריאתם ואם הוא רב מאד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית אצל זכרון תועלת אברי הב"ח הנה הוא מעט מזער בהיקש אל מה שיש מן הטוב ומן החנינה בבריאתם. ולפי שהכח שנתן להם ביצירתם על ההולד' הוא כח חסר ברכם השם יתברך כשיפרו וירבו וימלאו הדגים את הארץ בימים והעוף יפרה וירבה בארץ וזאת הברכה היתה שנתן להם כטבע כחות עוזרי' להשלים תולדותיהם החסרה כמו שקדם. וכבר נתיחסה זאת הבריאה ליום החמישי:
פסוק כד
ויאמר אלהים תוצא הארץ
ביאור דברי הפרשה
אמר השם יתברך שתוציא הארץ מיני הב"ח ההולכים המולידים מינם וכן היה ר"ל שכבר עשה השי"ת כל מיני הב"ח הבלתי מדברים ההולכים בזה האופן וידע השי"ת במה שהמציאו מזה שהוא טוב למה שהמציאו בתכלית מה שאפשר בו כי הוא שם יצירתו באופן היותר נכבד שאפשר למה שכוון בו ואח"כ אמר הש"י לעליונים ותחתונים שיעשה מהם אדם בעל שכל ואמר ה' גם כן שיהיה זה האדם באופן מהבריאה שישלטו אישיו בכל הבעלי נפש הנמצאים בעולם ההויה וההפסד וכן עשה ר"ל שכבר ברא השם יתברך בזה האופן את אר' בצורה האנושי' המיוחסת לו והוא השכל ההיולאני ולזה בראו בצלם העליונים כמו שקדם כי שכל האדם נתייחס באופן מה לשכל העליונים והנה בראם זכר ונקבה כי בזולת זה לא תשלם ההולדה וכזה ראוי שנבין שיהיה זה העניין במה שבראו השם יתברך משאר הב"ח והנה ברכם הש"י להשגחה על קיומם ושמירתם ואמר להם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויחזיקו בה. ר"ל שכבר גזר בבראם שיצוה האד' בזה כשימצא שם מקבל ראוי שתנתן התורה על ידו ונתן להם גם כן ביום הבראם שישלטו בדגת הים ובעוף השמי ובכל הרמש הרומש על הארץ. וכבר זכרנו במה שקדם שמה שאמר בכאן פרו ורבו הוא מצות עשה נצטוינו בו בסיני. וכבר נזכרה בכאן בכאן להיותה הולכת מדרגת השלמו' מזאת הבריאה האנושית לפי שבה יתקיי' המין האנושי ועוד שכבר היתה ראויה זאת המצוה ושאר המצות התוריות הנוהגות מנהגה להנתן מן היום שנבר' אדם אלא שלא היה שם נביא יהיה ראוי שינתן התורה על ידו עד עת בא משה רבינו אדון הנביאים ולזה תמצא אותם רז"ל אומרים שהתורה נברא' קודם שנברא העולם ובהיות העניין כן הנה יהיה זה המאמר התוריי כאלו נאמ' אז להיותו מכוון בעת הבריאה ולהיותו הכרחי להתמיד מציאות המין והאנושי ולזה ג"כ נזכר בזה המקום והנה ראוי שנבאר שרשי זאת המצוה מהמלות הנאמרות בה כמו שיעדנו ונאמ' כי השרש הראשון מזאת המצוה הוא שהוא לאיש ולא לאשה וזה שהאשה אין ספק בידה לעשות והמצוה אמנם תצוה למי שאפשר לו שיעשה ואמנם שאין ספק ביד האש' לעשות זאת המצוה הוא מבואר לפי שאין לאשה התחלה בזה הפועל אבל היא מקבלת הפועל ואין בבחירת' ג"כ עשיית זה הפועל כי כבר אפשר שתכין עצמה לקבל זה הפועל ולא ישלם ממנה פרי להיו' הזכר דש מבפני' וזורק מבחוץ. וכבר נתבאר זה השרש בששי מיבמות:
השרש השני שלא יפט' האד' מפריה ורביה אם לא יהיו לו זכר ונקבה ישלם בהם מלא כל הארץ. וזהו שאמרו פרו רמז בו על ההולדה ואמרו ורבו רמז בו חיוב הרבוי בהולדה ואמרה ומלאו את הארץ יתחייב שישלם בזה מלא הארץ והנה הרבוי הראשון בהולדה הוא שנים לפי שאי אפשר לקיום העולם בלא זכרי' ובלא נקבות הנה יהיו אלו שנים זכר ונקבה ובזה ישלם מלא הארץ כי האד' ואשתו הם זכר ונקבה ואם יולידו זכר ונקבה לא יחסר מלא הארץ בהפקדם עד שישלם בזה האופן קיו' אנשי הארץ על עניי' אחד ויתבאר ממה שאמרנו שאם היה הזכר סריס או הנקב' אילוני' או שמתו ולא הולידו הנה לא נפטר האב מפריה ורביה כי אלו התולדו' לא ישלם בהם מלא האר' אבל נפקד מקומם במותם. ואולם אם הוליד זכר ונקבה ומתו ונשאר לו מהם זכר ונקב' הנה הוא פט' מפריה ורביה כי כבר השלי' חקו במה שהוליד ונשאר לו מהם מה שישלם בו מלא האר' אבל אם לא הוליד האב זכר ונקבה והיו לו ממי שהוליד אותו זכר ונקבה הנה לא נפטר האב מן פריה ורביה כי לא השלים חוקו הראוי לעצמו. וכבר נתבאר זה השרש וכל מה שחוייבנו ממנו בששי מיבמות:
השרש הג' שהאדם יתחייב בזאת המצוה מעת היותו ראוי על מנהג הטבעי להוליד הולדה שלמה ישלם בה מלא הארץ וזה יתבאר ממה שאמר ומלאו את הארץ. וכבר זכרו רז"ל שזה הזמן הוא מן התורה לפי מה שהיה מקובל אצלם מעת היותו בן כ' שנה לא קודם זה. ואע"פ שהוא יכנס בגדר שאר המצות מעת היותו בן י"ג שנה ויום אחד. והסבה בזה שהאדם בהכנסו לגבול י"ג שנה ויום אחד ימצא בו המותר הזרעי מעט להכלו' מזונו בגדול חזוק הנמצא לו סביב הזמן ההו' ולזה אם יוליד אז יהיה הולדה חסרה לפי המנהג הטבעי ובזה תמצא שאפלטון יצוה בהמה שחבר מהנהגת המדינ' החשובה שלא יתחברו הזכרי' לנקבו' אם לא אחר שיגיעו קרוב לזמן אשר הגבילוהו חז"ל כדי שיהיו הנולדי' שלמי היצירה וכבר נתבאר זה השרש בפרק ראשון מקדושין ואולם מה שיתחייב מאלו השרשים בשנית אין מבוא לזכרו בזה המאמ' והמשל שכבר יתחייב מזה כמי שלא קיים פריה ורביה שלא ישא אשה. בלתי ראויה להוליד ושלא יקיימנה אם נשאה אם לא ישא עמה אחר' בת בני' ואלו הדינין ג"כ התבארו בו' מיבמו' ובמקומות מכתובות:
והנה התועלת בזאת המצוה מבואר והוא שימשך ממנה קיום המין האנושי כי האדם להיות פעולתיו בבחירתו היה אפש' לו שישחית מינו כאלו תאמ' אם תשלם ההסכמה בין האנשים להמנע מהוליד ולזה השגיחה בו התורה בזה האופן. ולזאת סבה בעינה מנעתנו התור' מהשחית כלי ההולדה ומהרביע כ"ח כלאי' כי ההולד' תפסק בזה האופן כמו שהתבא' בספר ב"ח. ואח' שנשלם לנו ביאור שרשי המצוה הזאת ותועלתה נשוב למה שהיינו בו מהביאור. אמר הש"י הנני נותן לכם כח שיהיה כל עשב וזורע זרע ופרי עץ הזורע זרע נאות לכם למזון ובזה אתן כח לכל הב"ח המעופפים והולכים שיהיה לכם נאות זה למזון עם כל ירק עשב ר"ל שגם עלי הצמחים והאילנות יהיה נאות להם למזון וכאשר רצה יי' שיהי' זה כן היה כמו שרצהו ואולם זכר בכאן זאת הבריא' כי בה תקיימו אלו המינין וישמרו מציאותם והנה ידע ה' כל אש עשה והנה טוב מאד למה שכוון בו וכבר המציאו באופן היותר שלם שיהיה אפש' וכבר כלל בזה המאמ' כל אשר עשה לפי שמה שעשה מהעולם היה קצתו בלתי מכוון בעצמו ולא נשלם הטוב עד השלם התכלית אשר בעבורו היה מה שלפני התכלי' וכן הטו' השלם לא נשלם לעולם בכללו עד שיהיה בשלמות ותמותו וכבר יחס זאת ההויה ליום הו' וכבר הודיענו בזה שרש אח' נבנית עליו כל החכמה הטבעית והוא שאין בנמצאו' הטבעיות דבר לבטלה:
פרק ב
פסוק א
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם
ביאור דברי הפרשה:
איר שכבר זכר מדרגות הבריאה בשלמות חתם מאמרו שכבר נשלמו באלו הששה ימים השמים והארץ ומה שבהם מן הנמצאת ולפי שזאת הפעולה אינה במדרג' המלאכה אשר נעשה אנחנו באומנו' שלא תצטרך אל הפועל אחר ההשלמה כאלו תאמ' הבית כשיבנה כבר יתקיים ואם נעדר הבונה אבל היא צריכה אל הפועל תמיד יעמידנה וישמרנה כמו שהתבאר באלהיות הנה זכר שביו' השביעי חשק השי"ת הסדור המושכל אשר לנבראות שהחשק ההוא הוא סבת קיום המציאות כמו שקדם ואז שבת מכל מלאכתו אשר עשה ר"ל שלא נצטרך אחר זה לחדש הנמצאות על זולת המנהג הטבעי והנה נתיחסה ליום השביעי זאת ההשג' והחשק אשר הוא סבת קיום העולם על ענינו אחר שנברא כי היא כמו מדרגת שביעית לבריאה אבל היא המדרגה היותר נכבדת:
אמרו בב"ר משל למלך שעשה לו חופה סיידה וכיירה וציירה מה היתה החופה חסרה כלה שתכנס לחופה. כך מה היה העולם חסר שבת. ורבנן אמרי למלך שעשה לו טבעת מה היתה חסרה חותם שלה כך מה היה העולם חסר שבת וזה מאמר נפלא מאד לפי מה שרצהו כי בלי ספק מה שאמרנוהו לא יתכן שיאמר על הזמן אשר יכללהו יום השבת כי איננו הולך מהלך השלמות והתכלית מהנבראות כמו שהמשילו וכאשר התישב לנו זה הפירוש הנה אפשר שנפרש ויכל אלהים מעניין ההשלמה ויהיה הכל הולך אל מקום אחד עם הפירוש הראשון וזה כי זאת ההשלמה אמנם היא במה שיתמיד השם ית' להמציא הנמצאות באופן שהם עליו וזה אמנם יהיה ממנו במה שיושפע ממנו תמיד על האופן שזכרנו והיא כמו מדרגה שביעית לבריאה ולזה נתייחסה ליום השביעי ולהורות על עניין חדוש העולם ובאופן אשר יעמיד בו הש"י זה המציאות אחר שבראו בירך אלהים את יום הז' וקדשו. וזה אמנם היה כשנתן התורה באמרו' כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וגו'. על כן ברך אלהים את יום השביעי וקדשו כי היתה לו מנוחה מכל מלאכתו אשר ברא לעשות המציאות תמיד על עניינו כמו שקדם וראוי שלא נעלם מדוע לא נקרא הש"י בכל מה שקדם מספור מעש' בראשי' כי אם אלהים ובמה שבא אחר זה נקרא יי' אלהים לולא בדברי נחש וחוה עד עניין קין והבל ומענין קין והבל עד סוף הפרק נקר' יי' ואחר זה נקרא לפעמים אלהים ולפעמים יי' כי זה בלתי אפשר שלא יהיה לענין כמו זה המאמר השלם. ונאמר כי מה שתגזרהו החכמ' האלהית שיהיה הוא מה שהמציאו הש"י בששת ימי בראשית כי מה שנהיה היה כפי הסדור המושכרל לש"י מענין המיאו' אשר יתכן שישתלשל ממנו כשרצהו השם ולזה אמרו רז"ל שהעולם נברא במדת הדין והנה תמצאם שיקראו מידת הדין מה שיאות אל טבע המציאות ומידת רחמים מה שיעשהו יי' על זולת המנהג הטבעי להשגיח על עונש חסידיו ויראיו וכאשר התישב לנו זה נאמר כי השי"ת ואם אחד פשוט בתכלית הפשיטות הנה יתואר בשני אלו השמות ר"ל יי' אלהים משני צדדים מתחלפים וזה שמצד עצמותו יתואר בשהוא יי' כמו שאמר זה שמי לעולם והוא השם המור' על עצמותו אשר לא ישתתף עמו זולתו כי הוא מורה על עניין חיוב המציאות אשר ייוחד בו הט"י ר"ל שמציאותו הוא מצד עצמותתו ומציאות זולתו הוא נשפע ממנו כמו שיתבאר בג"ה בפרשת ואלה שמות ומצד מה שיתכן שיושפע ממנו זה המציאות וינהיגהו בהנהגה המתוקנת בתכלית מה שאפשר נקרא אלהים ולפי שאחר שנשלמה הבריא' בששת ימי בראשית הספיק לזאת ההנהגה אשר ינהיג בה העולם השיגו עצמותו כמו שקדם אשר זאת ההשגה היא עצמותו נקרא יי' כמו שהתבאר למי שעיין בספר הנפש ובחכמות האלהיות הנה שבלקרא אותו בשם אשר יורה על עצמותו ועל זאת ההשגה יחד ולזה קראו יי' אלהים. וכבר אמרו בב"ר שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא הוזה מאד נאות למה שזכרנוהו ומזה הצד יתבאר שכבר יספיק להעמיד המציאו' מה שיורה עליו או מה שיורה עליו שם אלהים כי הכל עניין אחד וזה כי מצד השיגו עצמו אשר זאת ההשגה היא עצמותו נקרא יי' אלהים וזאת ההשגה מספקת בקיום המציאות על עניינו ומצד השיגו הסדור המושכל אשר לנמצאות יתואר באלהים כי בזאת ההשגה תשלם ההנהגה המתוקנת למציאות וזאת ההשגה היא ג"כ השגת עצמותו כמו שקדם ולזה נקרא אחר זה פעם יי' ופעם אלהים. הנה זה הוא מה שנראה לנו בזה המקום והוא נפלא מאד ומסכים ללשון התורה ולאמת בעצמו ובכאן נשלם לנו הביאור המסכים לאמת וללשון התורה בכל מה שבא במעשה בראשית. ישתבח וית' הצור המגלה לנו עמוקותיו ברוב רחמיו וחסדיו על כל ברכה ותהלה. וראוי שלא נקצר מלתת תודה לקודמים במה שדברו במעשה בראשית כי הם ואם נמצאו רחוקים מאד מהכונה אשר מצאנוה בכאן כמו שתראה ממה שביאר בזה הרב המורה גספרו הנכבד מורה הנבוכים והחכם ר' אברהם א"ע בפירוש התורה הנה הם היו סבה באון מה להעמידנו על האמת בזה ואולם השלמות המאמר בחידוש העולם והתרת הספקות הנופלות בו מדרך העיון היה ממנו בספר מלחמות יי' ולא ראינו בכאן לזכור דבר מזה כי יצטרך זה למאמר ארוך לא יכילהו זה הספר ומהנה נתחיל לבאר שנמשך לזה בתורה מספור סודות המציאו' ואנחנו מתנצלים תחלה אם לא ימצאו דברינו מסכימים ללשון התורה כמה שקדם לנו מהביאור לפי שפוטי הכתובים על האופן שנמצאו מסכימים ללשון הענינים הנמשכים לזה הושמו בתורה העלמים מאד במשלים חזקי העלם וההסתר':
והתכלית המכוון בו לפי הנראה לנו הוא להודיע הכלים אשר נתן י' ית' לאדם להגיעו אל ההצלחה הנפש אשר בה יהיו לנו אלו החיים הנצחיים ואנחנו מציעים בכאן הצעה מקפת בכל מה שילכלהו זה הספור הנמשך לזה עד פרשת והאד' ידע את חוה אשתו וזה שכבר התבאר בספר הנפש כי השכל האנושי ערום בתחילת הבריאה מכל המושכלות אשר ישיגם ושהשכל הפועל הוא אשר ישפיע לו המושכלות באמצעות החושים והכח הדמיוני והכח הזוכר וזאת ההשפעה אשר ישפיע לו בהודעת סודות המציאות העמוקים תדמה לברק או ללהט החרבה המתהפכת שיוצץ פעם ויעלם פעם מפני קושי הגעת ההתבודדות אשר יצטרך לשכל האנושי מבין שאר כוחות הנפש בזה האופן מההשג' כמו שביארנו בביאורינו לשיר השירי'. וכבר זכר זה הרב המורה גם כן בספרו הנכבד המורה נבוכים וכבר ביארנו זה בראשונה ממלחמות יי' שההצלחה שתגיע לאדם בהשכילו מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם כפי מה שאפשר לו ושבזה האופן יחיה שכלו החיים הנצחיים ויות' מה שאפשר שיודע לו מסודות המציאות הוא מה שבזה העולם השפל. ר"ל הסדור המושכל אשר לו ואולם בשמים ומה שעליהם במדרגה תהיה השגתו חלושה לרוחק מציאותו ממציאותם בעצם ובמקום וכבר התבאר בספר הנפש שהכח המדמה והכח המתעורר יביע הב"ח אל מה שיתנועע אליו או ממנו וזה המדמה כבר יצייר דבר מהמדברים המוחשים ויתעורר כח המתעורר מהציור ההוא ויגיע הב"ח אל שיתקרב למוחש ההוא אשר ציירו הכח הדמיוני או שיברח ממנו ולפי שבזה האופן יקרה לאדם שימשך אחר ההנאות הגופיות אשר הם המרחיקות אותו משלמותו הנה יהיה הכח המתעורר הוא יצר הרע והכח הדמיוני הוא המנהיגנו הנה כבר התבאר לך שהכח הדמיוני הוא כלי להגעת השלמות לאדם והוא בעינו כלי להרחקת השלמות אלא שזה אמנם יהיה מצדדים מתחלים המכוון בו ביצירתו הוא ההגעה אל השלמות ומבואר גם כן שבכאן הגות אנושיות אינן לאדם במה שהוא אדם אבל ישתתף בהם באופן מה לב"ח והוא השגת הטוב הרע כאלו תאמר ידיעת הערב מהדברים והבלתי ערב אשר הוא טוב ורע אצל קצת האנשים והמועיל מהם והמזיק והנאה מהם והמגונה כי על כל אלו דברים יאמר הטוב והרע לפי מה שיראו האנשים עד שקצתם ישים הטוב הערב והרע הפכו וקצתם יראה שהטוב הוא הכבוד והרע הפכו וקצתם יראה שהטוב הוא הנצוח והשררה והרע הפכו וקצתם יראה שהטו' הפעולו' היפות והרע הפכם כמו שנזכר כספר המדות. הנה אלו הדברים ואם הם מגיעים לאדם באופן מה מהשכל באמצעות החושים כמו העניין בשאר ההשגות האנושיו' הנה לא יגיע בקניינם לאדם ההשארות הנפשי המכוון בו אבל אולי ירחיקהו ממנו וזה אם נמשך לדברים הערבים להנאה המגעת לו מהם אם מצד שיכלה זמנו בחקירות אלו הדברים ותמנע ממנו ההשגה בנימוס הנמצאות וסדרם וישרם אשר בה תהיה ההצלחה האמיתית כמו שקדם ואולם אמר שכבר ישתתף כאלו ההשגות באופן מה לב"ח וכן תמצא בקצת הב"ח ההשגה המועיל והמזיק עד שהם יברחו מהדברים המזיקי' להם ואם לא קדם להם הרגשה כברוח אפרוחי התרנגולים מהעוף האוכל אותם והשה מהזאב ויקרבו אל הדברים המועילים כמו שתמצא בחולדה שכאשר נשכח הנחש תלך לעשב אחד בעל קוצים ותגלגל עליו כדי שינקב עורה במקומות רבים ויצא ממנה ארס הנחש וכן תמצא כסנונים שכאשר ינקרו עיני אפרוחיה תבקש עשב הסנונים אשר הוא מועיל לזה תועלת נפלא ובכלל הנה מה שתמצא מזה לב"ח הם הרבה וכן תמצא בקצת הב"ח השגת המגונה והנאה עד שיאמרו שהסוס לא יבא על אמו והגמל לא ישמש בפני כל בריה ותרנגול לא יזקק לתרנגולות אם לא פייסה תחלה ולהיות דעות האנשים מתחלפות בעניין הטוב והרע זה האופן מהחלוף עד שהטוב אצל קצתם הוא זולת הטוב אצל קצתם יתחלפו תכונות האנשים חלו רב כי כל אחד מהם יבחר במה שהוא טוב אצלו כמו שנזכר בספר המדו' ומבואר גם שנקבת האדם תתיחד מבין שאר הנקבות הב"ח שהיא נבראת לעבודת הזכר באשר ישלם לו הפנאי להשתדל במושכלות להגיעו אל הצלחתו. ואולם נקבות שאר הב"ח לא ימצא בהם זה היתרון לזכר על הנקבה. הנה זהו מה שראינו להציעו קודם שנכנס לביאור זאת הפרשה וכמעט שכל ענייני זאת הפרשה מבוארים בו:
פסוק ד
אלה תולדות השמים והארץ
ביאור דברי הספור
אלה תולדות השמים והארץ ביום הבראם כאשר עשה הש' ית' התחתונים והעליונים ר"ל מה שכבר זכר אותו מהבריאה על מדרגותיו והנה בעת הבריאה לא היו האילנות נראים בארץ עדין ולא צמחו העשבים כי לא ירד עדיין המטר ולא היה האדם נמצא בעת ההוא שנבראו שיעבד האדמה והאם שני דברים צריך הצמח אליהם או לאחד מהם לכל הפחות. ק"ל עבודת האדמה והמטר ולזה לא נראו הצמחים תכף הבריאה ההיא אבל הצמיחה אותם הארץ מעט מעט באמצעות המטר עד שנשלמו והמטר הוא שהשק' כל פני אדמה היתה הויתו מן האיד העולה מן הארץ שכבר יתהוה ממנו המטר כמו שהתבאר בספר האותות. ואולם זכר זה בכאן לפי שהשלמות ביצירתו לא תגיע אלא לזמן ארוך אחר הבריאה שבראם יי' ית' בששת ימי בראשית. וכן זכר גם כן לזאת הסבה בריאת האדם לפי שהשלמות האמתי ביצירתו לא נשלם לו בעת הבריאה ג"כ וגם אח"כ לא יגיע לו כי אם בקושי גדול וזכרו גם כן לסבה שנית והו' להעמידנו על סודו' הבריאה האנושית ובאי זה תגיע לו הצלחתו ולזה שב להגיד הבריאה שספר עליה איך היתה ואמר שכבר יצר ה' ית' את האדם מהתחתונים ואמנם זר העפר לבד לפי שרוב בניינו מהעפר כמו שאמרו ז"ל ועוד כי הוית הב"ח ההולך נתיחסה אל העפר לפי שבו עמידתו אמר תוצא הארץ נפש חיה וכו' ולזאת הסבה ג"כ נתיחסה הוית האדם אל העפר והנה בסוף ההויה שם בו נשמת חיים מהעליוני' והיה האדם בזה האופן לנפש שימצא בו החיות והקיום בעצמותה מה שאין כן בשאר הב"ח כי צורותיהם אין להם עמידה כי אם בחמר. וכבר המציא השם באדם מראש שלמות בריאתו שכל בו בכח כל המושכלו' והיתה המצאתו אותו באמצעו' השכל הפועל ושם בזאת המדרגה האדם אשר יצר ר"ל שישתדל בחזקת היד להשלים שכלו ולא יפנה לעניינים אחרים ואמנם אמר זה להורות על שהכונה היתה בבריאתו לזה התכלית לבד ובעבורו נמצא לו כלים רבים והנה הצמיח הש' ית' מהמוחשות אשר בזה המציאות השפל כל ההשגה מההשגות אשר יושג בהם הערב והבלתי ערב ובכלל הטוב והרע כי זה ממה שיושג בחושי' בקלות אלא שלא תשלם זאת ההשגה אם לא באמצעות השכל כמו שזכר אחר זה וכבר יצמח מאלו המוחשות השגה אשר בה יקנה האדם החיים הנצחיים באמצעות השכל האנושי וזה אמנם יהיה לו ג"כ באמצעות השפע השופע עליו מהשכל הפועל אשר נקרא ענן בזה המשל ויצמח ג"כ מאלו המוחשות השגת הטוב והרע באמצעות השכל האנושי במה שישפע עליו מהשכל הפועל והנה זה השפע השופע על השכל ההיולאני מההשכל הפועל יתפרדו ממנו השפעות רבות יושפעו מהשכל האנושי לכחות הנפשיות ובאלו ההשפעות ישלמו לאדם פעולותיו הבחירות כלם אשר ישתדל בהם וכבר משך ה' ית' האדם ושם בו תשוקה אל שתהיה השתדלותו לעבוד ולשמור השכל אשר בו עד שישלימהו ויוציאהו מן הכח אל הפעל. וזאת התשוקה אמנם הושמה בו מצד השלמות הנראה בתחלת העניין באלו הנמצאו' הטבעיות אשר יעירו האד אל שיתבונן במה שיש מן החכמה בבריאתם ולהיות כונת ה' יתע' שיהיה השתדלותו בהשלמת השכל האנושי לבד צוה האדם שישתדל בהשגות המיוחסות אל שכל האנושי והן המושכלות אשר ישוב בהם נצי ויעזוב השגת הטו' והרע עכי בעת השתדלותו בו יבצר ממנו שלמותו האמת אשר בו יקנה החיים הנצחי' ולזה גם כן ברא ה' ית' את האשה להיות לעזר לאדם בעשותה המלאכות הצריכות לאדם לתקון גופו ובזה יהיה לו פנאי להשתדל במושכלו' ואם כבר נבראת האשה גם כן לתכלית אחר והוא קיום המין הנה זכר בכאן זה התכלית להיותו יותר נכבד ולהעיר על זה הענין ספר ד"מ שכבר אמר השם שאינו טוב באדם היות לבדו אחר שכבר נברא לזה התכלית שזכר כי הוא לבדו לא יוכל על זה בשכבר יטרך לו חלק גדול בזמנו בתקון מזונותיו ושאר המלאכו' ההכרחיות לו להעמדת גופו ולזה הסכים הש' ית' שיעשה לו עזר כנגדו והוא האשה והנה מה שיצר הש' יתע' מהב"ח ההולכי' והמעופפים אשר יתכן הרגשם לאדם בקלות הביא אל האדם לראות מה יקרא לו ר"ל להשיג מהותם אשר ייוחס בו א' מהם והוא הסדור המושכל אשר ממנו השתלשל מציאותו וכל אשר השיגהו האדם מזה בא אח' מהנמצאות הטבעיות היה שמו נפש חיה ר"ל שהמושכל ההו' כשהיגיע לאדם היה שכל נצחי והנה בזה האופן קרא האדם שמות לכל הב"ח לו בעצמו לא מצא עזר כנגדו ר"ל שכאשר השיג המושכלות וידע שלזה התכלית נברא מצא עצמו חסר עזר מתיחס לו כי הב"ח והצמחים כלם הם עזר לו. כי הם נבראים כלם לעבודתו כמו שקדם אלא שלא ישלם בהם העזר הצריך לו כי העזר ההוא צריך שיהיה מבעל שכל לפי שהמלאכות הצריכות לאדם הם כלם מסודרות מהשכל והן אשר יקראוהו הפילוסופי' השכל המעשי והנה הפיל ה' ית' תרדמה על האדם בדרך שיגיע לו השינ' ובאחד מצדדיו ברא השם חתכת בשר מכוסת קרום כמו שתהיה בריאתה בעת הבריאה אשר תהיה ברחם ומהחתכה ההיא ברא הש' יתע' את האשה כדרך שתשלם הבריאה ברחם ר"ל שיתהוו מהשפיר האברים הפנימיים והחיצוניים באופן אשר יתבאר בב"ח כן בנה מהחתיכה ההיא את האש כשצייר איבריה פנימיים וחיצוניים אלא שזאת ההויה כרגע וההויה אשר תהיה ברחם לא תשלם אלא בזמן ארוך וזאת ההויה ג"כ היתה בלתי חסרה אל הצמיחה. אבל נבראו אדם וחוה בקומתן ולזה אמרו בב"ר שהם היו בעת שנבראו כבן כ' שנה והנה כשהקיץ האדם מצא האשה הנבראת אצלו כי שם היתה בריאתה ויאמר האדם זאת הפעם מצאתי העזר שהייתי חסר כי היא ממני לזאת יקרא אשה והוא שם נגזר מן האיש כי מן האיש לוקחת ונבראה לעבודתו ולפי שהאשה הוא העזר לאדם במה שיצטרך לו לתקון גופו. הנה ראוי שיעזוב את אביו ואמו וידבק באשתו עם שבזה תועלת שני והוא שיהיו לבשר אחד והוא רמז אל החבור אשר ישלם בו קיום המין ולפי שלא השתמשו האדם ואשתו בהשגת הטוב והרע היו עומדים מבלי לבוש ולא השיגו שיהיה בזה בשת וגנו'. והנה הכח הדמיוני היה ערום יותר משאר כחות הנפש המשותפות לאדם ולשאר הב"ח ואמר לאש באמצע הכח המתעות מה זה שאינכם משתמשים בהשגת הטוב והרע אשר היא מגעת באמצעות השכל האם אמר השם שלא תשתמשו בהשגות השכל ואמרה אליו שהאשה שבהשגות המיוחסות לשכל ישתמשו ואולם בהשגות שאינם מיוחסות אל השכל בעצמות אלא שהם מגיעות באמצעות כמו העניין בהשגת הטוב והרע לא יתקרבו אליהם ולא ישתמשו בהשגתם פן יבצר מהם שלמותם ויפסק והנה השיב הכח הדמיוני לאשה שאין הענין כן אבל יתחדש להם שלמות נפלא מאד יהיו בו במדרגת השופטי' מנהיגי המדינות. והנה האשה לחלשת שכלה נתפתתה בראותה הערבות' אשר יושג בזה האופן מההשגה כי בה יושגו המזונות הערביים והפעולות הערבות בכללם עם שכבר תגיע זאת ההשגה בקלו' נפלא מה שאין כן בהשגת עץ החיים אשר בו תשלם ההצלחה ופתחה אח"כ אישה שישתמש באלו ההשגות. וכאשר השתמשו בהם והשיגו המגונה והנאה נגלה להם כי היותם ערומים הוא מגונה מאד ותפרו עלה תאנה ועשו להם חגורות לכסות ערותן כי עדיין לא היה נמצא אצלם עור ולא צמר ופשתים וכיוצא בהם שיעשו מהם לבוש או חגורות. והנה היה זה סבה שבעת שהיו נכונים לקבל שפע ה' ית' באמצעות השכל הפועל נפקד מהם זה השפע מפני השתמשותם באלו ההשגות הפחותות ואמר דרך משל שהש' יתע' קרא לאדם לפי שלא מצאו מוכן לקבל השפע האלהי ואמר לו שיגיד באי זה ענין פונה השגתו והשיב לו כי בשמעו קולו התכונן בשגלות הערוה הוא מגונה וזאת היתה סבה בשלא מצאו מוכן לקבל השפע. ר"ל השתמשותו בהשגה הטוב והרע. ואמר ה' לו ומי הודיעך שיהיה בזה מגונה האם השתמשת בהשגת הטו' והרע אשר צויתיך שלא תשתמש בו והשיב כי אשתו הסתה אותו בזה והאשה התנצלה בזה ג"כ ליי' ית' שהנחש השיאה ונתקלל מפני זה הנחש מכל הכחות הנפשיות אשר באדם המשותפות לו ולשאר הב"ח וזה שאין לו מעצמו כלי ההליכה לאשר יצטרך לדרוך אל השגתו כמו הענין בכחות המרגישות שיש להם כלים יובילום אל השגת המוחשים כמו העין אשר יושג בו הראות והאוזן אשר יושגו בו הקולות ואולם הדמיון אין לו כלים להשיג מעצמו דבר אבל ישיג לבד מה שישיגוהו החושים ויגיעוהו אליו באמצעות החוש המשותף כמו שהתבאר בספר הנפש. והנה לזאת הסבה ימצא שיגיע בקושי גדול מה שיגיע לו מהציור אל הדמיון לרב התבודדות הצריך לו בזה הציור מבין שאר כחות הנפש. ואולם הכח הזוכר והשומר והבורר הנה הם משיגים מושגיהם בקלות ואע"פ שהם מגיעים להם מהחושים לפי שלא יצטרכו בהשגתם אל הציור כמו שביאר בספר הנפש. ולכן נזכור דברי' רבים יחד ולא יתכן שנצייר יחד בכח הדמיוני כי אם דבר אחד. ונתקלל שיהיה מאכלו עפר ר"ל שלא תעלה השגתו זולת להשגת הדברים הפרטיי' כמו הענין בשאר כחות החמריות ובהם גם כן יגיע לו מהכזב הרבה כמו שהתבאר בספר הנפש מה שאינו כן בשאר הכחות המשיגות. ר"ל שהשגותם המיוחדות להן לא ימצא בהם הכזב ונתקלל עוד שאפי' בינו ובין האשה ששלמה ההסכמה בזה העניין אשר השיאה בו תהיה האיבה עד שהאחד ינגד לשני לפעולתו. וזה כי היא תשתמש בהשגת החושים אשר יבטלו פעולות הדמיון בעת פעולתם ובין זרעה והן אלו ההשגות החושיות ינגדו לזרע הדמיון והם הצורות הדומיונייות אשר כבר הגיעו הדמיון לא יוכל על ציורם בעת השתמשות הנפש בשאר ההשגות אלא שסדור הענין יהיה כן שהיא וזרעה יבטלו פעולות הדמיון. בראשונה בהרגישם הדברים המוחשים כי אז תבטל פעולתו והוא יבטל פעולתם בסוף כשיקח מהם אלו ההשגות החושיות ויציירם וזה הענין כלו על דרך משל כמו שתראה. ואל האשה אמר כי לחלשת שכלה לא הושגח בריאתה באופן אשר הגיעה ההשגחה בו בבריאת האדם וזה שכבר יקרוה דברים רבים מכאיבים כגון הוסת וההריון והלידה ושתשוקתה אמנם הושמה לעבודת בעלה והוא ימשל בה. ואמנם היה זה כן לפי שכל מה שהיה הדבר יותר נכבד השגיח ה' בבריאתו יותר כמו שהתבאר בב"ח. ולאדם אמר כי לפנותו להשגות האחרות זולת המכונות לו והם המושכלות הנה האדמה שיצמחו ממנה אלו ההשגות במה שיושג בה מהדברים המוחשים כמו שקדם נתקללה שלא יגיעו ממנה כי אם בקושי ובצער גדול המושכלות בסדר המושכל אשר לדברים הטבעיים והוא אשר תהיה בו הצלחת הנפש ויתכן עם זה שתצמיח קוצים כאשר לא הגיע בחוש כל מה שיצטרך לקנות אלו המושכלות כי הטעות יקראה באלו ההשגות הרב מצד החמר כי הוא יטעה ויביא לחשוב במשיגים המקריים שהם עצמיים ולזה ייטעה האדם ויחשוב שהשיג הדברי' הכוללי' המיוחסי' לשכל ולא תעלה השגתו כי אם להשגות הפרטיו' אשר ישותף בהשגתם האדם עם שאר הב"ח ובזה קולל האדם שישיג בקושי גדול מושכל אמתי עד יום מותו. והנה קרא האדם שם אשתו חוה כאשר השיג בחלשת שכלה ר"ל שלא עלתה מדרגתה על שאר הב"ח עלוי רב ואם היא בעלת שכל כי רוב השתמשותה אמנם הוכן לה בדברים הגופיים לחלשת שכלה ולהיותם לעבודת האדם ולזה הוא רחוק שיגיע לה שלמות השכל אלא שעכ"פ היא יותר נכבדת וכלם הם לעבודתה ולזה תארה בשהיא אם כל חי. ולזאת הסבה בא בכאן ספור קריאת זה השם ואפשר שנאמ' שהרצון במה שאמרה התור' אם כל חי מדבר כדרך יבא כל בשר שהו' שב אל האדם לבד ולזה קראה חוה ואולם זכר זה בזה המקום כי הם כשנטו בהשגת הערב נמשכו בפעל המשגל והתבונן האדם בתועלת המגיע מזה הפעל ואז נתבאר לו שממנו יצא הזרע אשר יהיה ממנו המין האנושי. ולפי שכבר זכר האד' ואשתו השיגו בגנות אשר ישיגם מצד היותם ערומים זכר שכבר המציא ה' יתע' להן לבוש נכבד ילבשוהו על עור בשרם והנה המציא ה' יתע' אלו הכתנות בפליאה כמו העניין במה שהמציא בששת ימי בראשית ואולם המציאם להן להיות האדם הכרחיי ללבוש ישמרהו מהיזק האויר המקיף ואלו המתין זה עד שתתבאר להם דרך המלאכה הזאת יארך הזמן וימותו אם מהחום אם מהקור. וספר אחר זה שכבר התרעם ה' על אדם מצר מה שמרה בו ואמר הנה האר היה כאחד ממנו. ר"ל שנתן לו כח וכלי ישתמש בו במושכלו' באופן מתיחס להשגת העליונים וכבר נשתמש בו בהשגת הטוב והרע וכאלו אמ' האם שמתי האדם בזה האופן הנכבד מהבריאה שישתתף בה לעליוני' כדי שישתמש בהשגת הטוב והרע ועתה שמרה והחטיא כונתו האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח גם מעץ החיים עם זאת ההשגה אשר ישתמש בה ואכל ממנו וחי לעולם שהוא תכלית המכוון בו זה בלתי אפש' שהשגתו בטוב והרע תמנעהו מהשתדל בזה כל מה שיתמיד להשתמש בה ובהיות הענין כן הנה לשוא ישאר בהשתדלות השלמת השכל אשר הושם בו מתחת העניין כמו שקדם ולזה שלחו ה' יתע' מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם עד שישתדל שיגיע לו ממנה מן החוש כל המוחשות הצריכות לו בהשגת המושכלות ולפי שכבר גרש האדם שהושם בעדן לעבדו ולשמרו זכר שכבר המציא ה' יתע' כלים ישמור בהם שמירת עץ החיים אשר הוא המכוון מהגן ואלו הכלים הם הצורות הדמיונות ושפע שכל הפועל המגיע לשכל ההיולאני אשר ישלם בהם השגת המושכלות כמו שהתבאר בספר הנפש ובמ"י מה שנראה לנו בזה הספור והוא נפלא מאד ומסכים לאמת וללשון המשל אשר נאמר בו לפי מה שיתבאר לך אם תתבונן בדרך המשלים אשר נהגו להשתמש בהן הנביאים והחכמים. וראוי שתדע שמה שבא הנה מזה הספור הנפלא הוא על דרך משל לבאר שהחסרון שהגיע בבריאת האדם עד שלא יתכן שיגיע אל השלמות המכוון בו כי אם בקושי עצום היה מפני שאי אפשר בו שיקבל באופן יותר שלם עד שהכלים בעצמם שהושמו בו לדרוך על השלמות יהיו כלים לאדם מצד בחירתו לדרוך אל החסרון ומן ההכרח היה שיהיה בעל בחירה להיותו בעל שכל ואולם היו הבעלי שכל העליונים באופן א' מהפועל תמיד עם היותם בעלי בחירה לפי שהם בוחרים תמיד הטוב ואין בהן התחלה הפכית תשים בהן בחירות מקבילות. ואולם האדם להיותו מורכב מחמר והצורה היו בו בהכרח בחירות מקבילות ומי שיאמר שיותר טוב היה שלא תהיה לאדם בחירה יאמר שיותר טוב היה שלא יהיה בעל שכל לפי שהיותו בעל שכל יחייב שיהיה בעל בחירה ועוד שהבחירה היתה הכרחית לו להשגיח בו להצילו מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליו מצד הערכת הככבים כמו שביארנו במ"י ובביאורנו לספר איוב. ועוד שאם הודינו שיהיה אפשר שיהיה אדם בעל שכל ולא יהיה בעל בחירה הנה כשהונח העניין כן יתחייב המנע השלמו' מהאדם וזה כי כבר יתחייב מזה שתהיינה פעולותיו כלם מסודרות בחייוב ולא יתחלף בהם קצת אישי בני האדם מקצת להיותם ממין אחד וימשך לזה שיעשה כל אחד מהאנשים כל המלאכות הצריכות לו להעמדת גופו והוא מבואר שלא יספיק לו זמנו לאלו המלאכות וימנע ממנו השלמו' האנושי ובהיות הענין כן הוא מבואר שהבחירה שהונחה באדם הוא כלי להגיעו אל השלמו' ואם כבר יקרה ממנה שתהיה כלי אל החסרון הנה זהו מפני טבע החמר וכן העניין בכחות הנפשיות באדם ר"ל שהם הוכנו באדם להגיעו אל השלמות והם בעינם סבה ג"כ להגיעו אל החסרון מפני טבע החמר' ובהיו' הענין כן ר"ל שהכונה האלהית אשר היתה בריאת האדם להגיעו אל השלמות האמתי והכינה לו מפני זה כלים רבים כמו שקדם כי תמצא הבחירה האנושית חולקת עליהם ומנגדת לה הנה מן ההכרח היה שיונח בכאן נימוס תוריי יכריח הבחירה להכנע אל הכוונה האלהית עד שישלם בזה כמו שכוון בבריאה האנושית ולהיות קניין המושכלות מגיע לאדם בהכרח בקושי גדול כמו שקדם היה ג"כ ראוי שיהיה בזה הנימוס התוריי הישרה אל הקנאת המושכלות אשר לא יתכן הגעתם כי אם בקושי גדול להשלים בו מה שיחסר מפני הכרח החמר ועוד כי להיות האד מוכן מאד אל שתפנה השגתו בהשגת הטוב והרע כמו שיתבאר בזה הספור והיה מן ההכרח שיהיו דעות האנשים מתחלפים בה מתחלת העניין לחולשת זאת ההשגה ולחסרונה עד שקצתם ישימו הטוב הערב. והרע הפכו. וקצתם ישימו הטוב המועיל. והרע הפכו. וקצתם ישימו הטוב הנאה. והרע הפכו. וקצתם ישימו הטוב הכבוד. והרע הפכו. וקצתם ישימו הטוב הנצוח. והרע הפכו. הנה זה היה מחוייב שיתחלפו מזה הצד תכונות האנשים חלוף רב כי כל אחד מהם יבחר בבמה שהוא טוב אצלו וימשך מפני זה החלוף שבין תכונות האנשים הפסד הקבוץ המדיני. עם שזאת ההשגה בעצמה היא סבה להרחיק האדם משלמותו האמתי הנה מן ההכרח היה שיונח בכאן נימוס תוריי יבאר לנו איך ראוי שיהיה מנהגו באלו הענינים אשר יחשב בהם שהם טובים ורעים וזאת היא אצלי ג"כ אחת מהסבות שהביאה התורה להגיד לנו זה הספור כי היה ראוי שיקדים בתורה ספור הדברים המכריחי' אל שתנתן התורה לאדם. הנה עם מה שהועילנו זה הספור בהודעו ספור הבריאה האנושית וההכרח המביא אל שתנתן לאדם תורה כבר הועילנו תועלת נפלא במה שלמדנו שהשכל הנקנה הוא נצחי כי בזה מהעומק והקושי עד שטעו בו גדולי הפילוסופי' וחשבו בו שיהיה נפסד בהכרח וזה ממה שירחיק האדם מהשתדלות בדריכה אל שלמות השכל והנה זה בהשארות שאמרו מי שיהיה מהן מודה בזה קצתם שהוא אפשרי שיגיע לאדם הוא מבואר מדבריו שלא יתכן שיגיע כ"א באופן רחוק מאד עד שכמעט שהו' בגבול הנמנע ועם זה ג"כ כשיגיע לא יגיע בזה שום דבר מתחדש מפני השלמו' במושכלות אבל יהיה מדרגת מי שהשתדל בקניין המושכלות והשיג מהם הרב' ממדרגת מי שלא קנה מהם דבר כמו שביארנו במאמ' הא' ממלחמות יי' ולזה יהיה האדם בלא תקו' זאת ההצלחה העצומה האפשריית לו וירחיקהו זה מההשתדלות בהגעתה וכאשר זכרה התוא שכל משכל שנקנה הוא נצחיח הסירה ממנו זה הטעות וקרבה אותנו אל ההשתדלות בהגעת ההצלחה והועילתנו בזה תועלת נפלא. והנה ביארנו אנחנו אמתות מה שזכרה התורה מזה בספר מ"י ושם ביארנו הטעות שטעו הפילוסופים במה שחשבו שהיה השכל הנקנה נפסד וביארנו שם ג"כ שמה שחשבו שתגיע ההצלחה לאדם כשישיג השכל הפועל בעצמו הוא דבר בלתי אפשריי עם שזה ג"כ כשהונח נמצא לא יתחדש בו דבר אחר נשאר אבל ימצא לבד מה שיהיה נמצא קודם קניין המושכלות בהם. וראוי שתדע בעניין הנחש שהוא מחוייב שנודה שהוא משל לפי שהוא מגונה מאד שנאמר שיהיה הב"ח ההוא מתחלת הבריאה מדבר ואח"כ הושם לו טבע שני ישוב בזה המדרגה הפחותה אשר הוא בה וזה מבואר מאד עד שהאריכו' בביאורו מותר. ואולם בענין חוה אין בכאן סבה תחייב שיהיה לפי המשל כמו שאתה רואה מדברינו ר"ל שכבר נמשך לנו באור זה הספור עם הניחנו חוה הנקבה שנבראת עם האדם. וכבר יתבאר ג"כ שאינה לפי המשל ממה שהמשיכה התורה לזה הספור שכבר הולידה חוה קין והבל ושת שאי אפשר שהית משל. ואולם הרב המורה נרא שהבין כי ענין חוה הוא גם כן משל לכח אחד מכחות הנפש האנושי ולא נתבאר מדבריו אי זה כח הוא זה הכח שישלם בו הסתת הנחש וסמאל שהוא רכוב עליו. והנה אחר התבוננות הטוב יתבאר למי שידע הנפש וכחותיה שזה בלתי אפשר שימשך על זה האופן כשיונח העניין לפי מה שבא בזה הספור כי לא ימצא שם כח יאות בו מה שנאמר בכאן בחוה עם הנחת כח יאות בו מה שנאמר בכאן הנחש וכבר טען מזה קצת גדול החכמים המתאחדים ועשו ציורים בענין קין והבל ושת והפסידו בזה כונת התור' וראוי שתדע שאין ראוי שיעש' ציור בדברי תורה אם לא במקומות אשר יחוייב שיהיו משל. שאם היה זה השעור מסור ביד האנשים הנה תפול התור' בכללה ולא יגיע ממנ' התועלת המכוון ממנה וזה מבו' מאד עד שהאריכו' ביאורו מותר. וראוי שתדע שבריאת אדם וחוה היה ביום הששי כמו שנזכ' שם ואולם נזכרה בכאן להודיע סודו' הבריאה האנושי':
פרק ד
פסוק א
והאדם ידע את חוה אשתו
ראינו להציע בכאן הצעה אחת מקפת בכל מה שבא בתור' ספור התולדו' והשתלשלותם עד שהגיע לדורות ההם אשר הגיע ונאמר שזה הספור כלו כשהתבונננו בו מצאנוהו שבא לאחד מד' סבות או ליותר מאחת מהם. הראשונה לישב לנו אמונת החדוש וכבר זכרה הרב המורה וזה כי מפני שספרה לנו התורה שהעולם מחודש ושהנברא ממנו ראשונה הוא איש אחד לבד יפול ספק חזק לאנשים על זה המאמ' בראותם בישוב אומות רבות מתחלפות מלאו הארץ ולשונותיהם חלוקים ויחשבו מפני זה שיהיה מה שהגידה התורה מזה כזב כי האנשים אשר הם מאיש אחד ראוי שידברו בלשון מולידם וימשך לזה שלא יהיה נמצא כי אם לשון אחד אם הענין כמו שסופר בתורה ר"ל שיהיו כל האנשים בני איש אחד כל שכן שהיה יותר רחוק להאמין שישלם זה בכמו זה הזמן המועט אשר היה בין בריאת העולם ובין מתן תורה וכאשר ספרה לנו התורה איך הסתעפו האומות המתחלפות מאדם הראשון ומה היתה הסבה אשר הביאה להחלק הלשונות הוסר הספק עם שבזה האופן מתישבת זאת האמונה בלבינו ר"ל אמונת החדוש כי כשהוגדו לנו אלו התולדות איך היו ושמות הנולדים ומספר חייהם עד שנמשך העניין עד הדור שנתנה לו התורה התישבה בלבנו יותר זאת האמונ' והסבה השנית להודיענו איך נתחדשה לאדם ידיעת אלו המלאכות הנפלאות אשר הגיעה לנו ידיעתם בעת מתן תורה כי זה גם כן במה שיפול ספק על אמונת חדוש העולם וזה כי בכאן מלאכות נפלאו' נפלא מהם איך הגיע לאדם ידיעתם כל שכן שיהיה יותר נפלא זה אם הונח שכבר הגיעו בזה הזמן המועט אשר היה מן בריאת העולם עד מתן תור' כי לא יצוייר בקצתם שתתכן ההגעת בהם אם לא בדרך מקרה ונסיון ובזה האופן לא יתכן שיהיה נשלם זה בזמן ההוא אבל יצטרך לזה זמן יותר ארוך כפלי' רבים ועם זה יקשה הגעת השלמות בהם וזה מבואר למי שידע קצת המלאכות הנפלאות אשר יעשה האדם ולזה תמצא שאמרו קצת האחרוני' שאלו המלאכות הגיעה ידיעתן לאדם כנבואה כשנתבאר להם הקושי אשר בהגעת הידיעה באלו המלאכות לאדם וכשהגידה לנו התורה מי הם הממציאים אלו המלאכות בשמם הוסר זה הספק. והסבה השלישית ללמדנו מהספורים ההם אם קניין דעת אמיתי אם קניין המדות החשובות והרחקת המדות הפחותות וכבר זכר זה הרב המורה לזה תמצא שהאריך בתורה בספורי קורות החשובים וספר בקצור קורות זולתם כי מהחשובים ראוי שנלמד המדות החשובות כשנלך בעקבותיהם. והסבה הרביעית מצד משפטי התורה במה שיחדה בו אומה מהאומו' שבזה האופן יודע לנו מי היא זאת האומה שצותה עליה התורה מה שצותה. וכבר זכר ג"כ זאת הסבה הרב המורה. ואחר שנשלמה זאת ההצעה נתחיל בביאור זה הספור (ונודיע תחלה ביאור המלות כמנהגנו):
ביאור דברי זאת הפרשה
אמר שאדם נתייחד עם חוה והרתה והולידה בן זכר וקראה שמו קין כי אמרה שקנתה איש עם מה שעזרה הש' יתע' בזאת ההויה כי הוא הפועל בה על דרך האמת ולזה קראה שמו קין. וזכר שהוסיפה ללדת זכר ונקרא שמו הבל ולא נזכרה הסבה למה נקרא כן ואולי היה קטן שיעור ביחס אל קין ולזה קראוהו כן הבל ביחס אל קין שנולד ראשונה או היה זה על העתיד לקרא לו על שם המקרה ר"ל שמת ולא נשאר לו שם כלל. ואום קין נתקיים המציאו' לו זמן ארוך ובזה תמצא שנקרא פלג על שם העתיד כי בימיו נפלגה הארץ. ואולם ידע אדם זה בקסם או בנבואה כי חכם גדול היה על שקרא שמות לכל הב"ח כמו שקדם ואם כבר התבאר מדברינו שזה היה משל להודיע טבע הצורה האנושית הנה על כל פנים יחוייב שנודה שהיה לו יתרון הכשר החכמה עם שכבר השיג חכמת הטוב והרע תכף שהתבונן בזה כמו שהתבאר במה שקדם. והנה כשגלדו קין והבל המציאו שני מינים מהמלאכו' אשר הם נפלאים מאד. האחת הוא ידיעת המזונות הנאותות למין מין מהב"ח כי בזה מהעומק והקושי החזק בהגעתו והנה אזכור לך קצת הנפלא מהמלאכ' הזאת והוא שאתה תמצא הב"ח שיתהוה בו המשי שהוא התחלת בריאה בכמות ביצה קטנה ויתהוה ממנה בעת ידוע מהשנה תולעת וזה התולעת לא יאכל זולת עלי עץ הבכ' את שקורין בלעז פלי'יה די מוריר ויקרו בעניינו פליאות רבות מפורסמו' למי שראה זאת ההויה וזה כשזה התולעת הגיע לגודל מה ישוב במדרגת הביצ' ויתהוה ממנו הב"ח העושים הבצים אשר יתהוה מהם התולעת העושה המשי שקדם זכרו ומזה הבעל חי יתהוה המשי והוא ג"כ נזון מעלי עץ הבכא"ה ולזה יצטרך זה הב"ח במציאותו אל עזר מהאדם. והנה ישראל שואל מתי הגיעה לאדם זאת הידיעה כי הגעתה בדרך הנסיון הוא רחוק כאלו תאמר שיביאו לו מזון פלוני ויראו אם יאכלוהו עד שהגיעו אל המזון ההוא המיוחד לו וזה כי לא יוכל עמדו זה הב"ח כל זה הזמן הצריך לזה בזולת מזון גם אי אפשר שנאמר שזה התולעת מתנועע אליו כי לא יתכן שישלם לו זאת התנועה וזה מבואר למי שראה אותו. ובכלל הנה הגעת הידיעה הזאת בנסיון או בדרך המקרה הוא עניין רחוק ולזה יהיה הגעת זאת המלאכה וכיוצא בה צריך שפע אלהי וכבר יהיה האדם מוכן לקבל זה השפע מעת הבריאה לפי האומנו' והחכמה אשר ימצא יותר מוכן לה לפי המערכת. הלא תראה שגליאנוס וזולתו מהרופאים ספרו שכבר הגיעו להם בזאת החכמה הודעות רבות בחלום. וכן יקרה בשאר המלאכו' כי להתבודד האדם במלאכ' ההיא תמיד יקרה לו שתביא מחשבתו בענייני זאת המלאכה אשר הוא חוקר בה ותגיע לו ההודעה בחלום או בנבואה בדברים ההם וכבר זכרנו זה בד' מספ' מ"י באופן שלם. והמין השני מהמלאכות שהמציאום הוא ידיעת המזונות המיוחדים לצמח צמח. וכבר ידעת כי מזון הצמח הוא מעפר ומים ויתחלפו הצמחים בזה שקצתם לא יגדל אלא במקום מיוחד מהארץ וקצתם במקום שני לפי התחלף טבעם עם שכבר יאמרו עובדי האדמה זאת הארץ ראויה לזרע פלוני וזאת לזרע פלוני וכן יתחלפו באופן העבודה הצריכה לארץ כדי שיתערב בה המים ובעבודה הצריכה לצמח בעצמו והשגת הידיעה בזאת המלאכה הוא גם כן ענין נפלא מאד. ולזה זכרה התורה מי היו הממציאים אלו שהמלאכות וזכרה בהבל שהיה רועה צאן שהוא מין אחד מהב"ח כי זה דרך התורה כמו שהתבאר במקום ראשון מהמקומות שזכרנו לבאר להם דברי התורה ר"ל שכבר תקח התור' המין תמורת הכולל הנה אם כן הבל הוא אשר המציא זאת המלאכה וקין המציא מלאכת עבודת האדמה הכר תחלה מלאכת המצאת המזונו' למין מין מהב"ח לפי שהיא יותר נכבדת מעבודת האדמה וזה לשתי סבות. האחת לפי שהנושא אשר תשגיח בו הוא יותר נכבד מהנושא אשר תשגיח בו עובד אדמה כי החי הוא יותר נכבד מהצמח. והשנית שכבר ימצא יותר שיגיע התכלית אשר כיון בה בהמצאת מזונות ממה שיגיע בעבודת האדמה התכלית אשר כיון בה וזה כי הב"ח כשיזון במזון נאות ויצמח ויתן פריו באופן הראוי אם לא ימנע לו זה בסבה מחוץ כאלו תאמר מפני האויר המקיף ומה שידמה לו מהסבות אר מחוץ. ואולם עבודה האדמה כבר תהיה נעשית באופן שלם ולא יגיע ממנה התכלית הראוי להיות הצמח צריך בזה אל המטר והרוח ולפעמים לא יבא המטר והורח לצמח בעת הראוי והנה קין והבל לפי מה שספרנו מהם היו חכמים גדולים ולזה כשהגיעה להם התכלית המכוון ממלאכתן הביא כל אח' מהם מפריו מנחה לה' וזאת המנחה היתה לפי מה שאחשוב שהם כבר השיגו שכל מה שיתחדש מזה הוא מסודר מהש"י והוא הפועל אותו ע"ד האמת או אולי הקריבו מהם קרבן מפני שהם הגיעו שהכל הוא מאתו והנה הגיע רצון ה' ית' אל הבל ואל מנחתו ר"ל שכבר נמצא תמיד מגיע ממלאכתו התכלית המכוון בו ולא גיע רצון הש"י אל קין ואל מנחתו וזה שכבר עשה מלאכתו לפי הראוי ולא הגיעה ממנ' התכלית כאש' לא בא המטר בעת הראוי. והנה מפני זה כעס קין כעס גדול ובוש כשלא הגיע התכלית אשר קוה אליו כטעם בושו כי בטח וגו' לא עתה יבוש יעק' ואמ' אליו הש"י למה נפלו פניך מפני שלא גיע התכלית אש' קווית בעבודת האדמ'. הלא אם תטיב דרכך בדרך שתדבק בך השגחתי ישאו הצמחים פרים אשר קוית אליהם כי אני אשגיח בו כשאביא המטר בעתו ואם לא תיטיב דרכך תסור השגחתי ממך ויהיה העונש והרע מוכן מאד לך עד שהוא כאלו שוכן בפתח ביתך וזה הרע הוא הרע המסודר לו מהלידה מפאת הגרמי' השמימיי' והנה הם יסבבו להגיע הרע אליו ויגיע לו באשר יהיה כאלו הרע מבקש אותו ומשתוקק למצאו ואם רצה האדם היה מושל בסדור ההוא המסודר לו מהגרמים השמימיים כי הבחירה מושלת על הסדור ההוא ואם היה האדם באופן שתדבק בו השגחת השם יסורו ממנו הרעו' ההם כמו שביארנו בספ' מלחמות יי' ובביאורינו לספר איוב. והנה נתקנא אין בהבל אחיו קנאה גדולה ואמר לו שיצאו בחוץ ובהיותם בשדה קם קין על הבל אחיו והרגו לקנאתו בו או יהיה הרצון בזה שכבר אמר קין לאחיו מה שכבר קרהו שלא נתנו הצמחים פרים ובהיותם בשדה קם עליו והרגו על דרך הקנאה לפי שהבל השיג מלאכה יותר נכבדת מהמלאכה אשר השיג קין ואפשר שנאמר שהרצון באמרו ויחר לקין מאד שכבר נתקנא באחיו קנאה גדולה וכעס עליו מפני זה וכוש כאשר לא הגיע ממלאכתו התכלית אשר כיון בה ואפשר שכבר התפאר הכל בזה העניין ואם לא סופר בתורה ואומר אליו השם יתע' למה קנאת באחיך וכעסת עליו ולמה בושת הלא אם תטיב דרכך תסבול מה שיקרה לך מהפגעים ודברי אחיך לך כי אין מחק השלם להתפעל מזה זה האופן מההפעלות. ואם לא תטיב דרכך הנה זאת המרה הפחותה יקנה אותה לך היצר הרע אשר הוא אצלך מראש ותשוקתו הוא אליך להשיאך תמיד לפעולות המגונות ואתה תמשול בו אם תרצה כי לאדם ממשלה על היצר הרע כשירצה. והנה אמר קין לאחיו דברי תוכחות וקנטורין ובהיותם בשדה קם עליו והרגו. ואמר השם אל קין אי הבל אחיך וחשב קין שזה הדבר נעלם מהש' ית' והשיב לו שלא ידע כי איננו שומר לאחיו. והנה לא היה העניין כמו שחשב כי השם יתע' יודע הכל ואמנם הש' ית' למד דרך ארץ שלא ישפוט השופט בדבר אם לא אימת העניין קודם זה עם הנשפט אתו. והנה קללו הש' ית' מן האדמה אשר חטא בה כי האדמה ההיא לא תוסף לתת כחה לו ושיהיה נע ונד בארץ לבקש מקום יאות לצמח צמח וזאת היתה מדה כנגד מדה הוא כעס על אשר לא הגיע תכליתו בשלמות פעם אחת נפלו פניו ועשה מה שעשה והשם מנעו ממנו כלו והוצאך לשוטט במקומות הרחוקים לבקש מקום יאות לצמח צח. ויאמר קין אל יי' גדול עוני מאד. עד אשר לא אוכל לסבלו הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה הזאת אשר היא מוכנת מאד שיקבל בה האדם כח עליון וזה יהיה סבה שאהיה נסתר מפניך להיותי במקום בלתי מוכן לקבל השפע האלהי. ובהיות העניין כן הנה אהיה בסכרנה גדולה כי להיותי נע ונד בארץ אהיה מוכן לקבל הפגעים והרעות הגדולות להעדר ההשגחה האלהית ממני עד שכל מוצאי מהחיות והבהמות יהרגני. ואמר זה כי בכאן מקומות ידבק בהם יותר השפע האלהי מזולתם כדרך שאמ' יעקב אין זה כי אם בית אלהים. ואמר אליו הש' ית' באמת כל הורג קין ישיגהו ענש חזק ולא פורש או נאמר שהרצון בזה שה' ית' אמר באמת כל הורג עתה קין כי לא נסה זולתו להרוג ולזה אין לו לירא שיהרגהו מוצאו כי אין בעולם רוצה זולתו והנה עונש קין ישלם אחר שבעה דורות כי אז יכלה זרעו ועד העת ההוא האריך לו והנה לא נתפייס קין בזה כי מה בצע יהיה לו אם יהרגוהו ויענש ההורג או אם לא יהרג ויכאיבהו מוצאו ויזיקהו ושם הש' ית' לו אות שלא יכהו כל מוצאו וזה האות לא פורש וחלקו בו רז"ל בב"ר והנה היה זה האות באופן שהאמין בו קין איך שהיה ענינו והנה יצא אחר כן קין מהמקום ההוא אשר היה מוכן בו לקבל השפע האלהי וישב בארץ ששמה נוד למזרח עדן ושם היה משוטט ומקיף לעבוד האדמה בדרך שישלמו פירות הצמחים. ואפשר שקרא הארץ ההיא ארץ נוד לפי שהיה נע ונד בה למצא מקומות נאותים לצמחים להיותה בלתי מוכנת לזה כמו הארץ שיצא ממנה של רעננותה היה אפשר שיזוע בה שנה אחר שנה. וספר אחר זה שכבר הוליד קין בן והוא חנוך והוא המציא מלאכת הבניין ובנה עיר. ר,ל קין או חנוך הוא המציא זאת המלאכה וחלק כבוד לאביו שיקרא שם לעיר שבנה אות' הוליד חנוך עירד ועירד הוליד מחויאל ומחויאל הוליד מתושאל ומתושאל הוליד למך ולמך לקח ב' נשים עדה וצלה והולידה עדה את יובל הוא אשר מצא מלאכת המצאת המזונו' לאחד אחד ממיני הב"ח לכל מי שידע זאת המלאכה כי הוא אשר המציאה ובזה נשלם למין האנושי מה שחסר קין בהריגת הבל כי המלאכה הזאת אבדה אז באבדו'. ושם אחיו יובל והוא אשר המציא מלאכת הכלי שמר אשר יש בהמצאת' מהפלא העצום מה שלא יעלם. וצלה גם היא ילדה את תובל קין והוא היה מחדד ומשלים כל אומנות נחושת וברזל והנה זה המציא מה שיעשה מהמתכות. ואולם זכר מין אחד מהם תמורת הכולל מלאכת מה עם שמלאכת הברזל והנחשת אשר הוא הברזל היותר קשה היה בהמצאת' מהקושי יותר ממה שיש מהקושי בשאר המתכו' ועשיי' המלאכ' מהברזל ומשאר המתכות הוא מסוג אחר והנה זאת המלאכה הקיפה בהכרח על הוצאת המתכות ממוצאיהם וממקוריהם ועל עשיית המלאכה מהם. ואלו המלאכות אשר זכרה בכאן הם מקיפות ברוב המלאכות הנמצאות היום. וספר שכבר אמר למך לנשיו כשהיו מתפחדות מהעונש אשר ענש השם קין להיות זרעם הוא הדור השביעי לקין האם איש הרגתי לפצעי רוצה לומר שפצעתי בו. וילד לחבורתי כמו שעשה קין ולמה ישיגני עונש הנה קין שהרג האריך לו השם שבעה דורות ואני שלא הרגתי הנה ראוי שיאריך לי השם יותר ממה שהאריך לקין כפלים רבים והנה אמרו בב"ר שזה היה ק"ו של שטות א"כ מהיכן הקב"ה פורע את חובו. וספר אחר זה שכבר הוליד אדם עוד מאשתו בן וקראה שמו שת ולשת גם הוא יולד בן וקרא שמו אנוש ובעת ההיא טעו האנשים והחלו לקרא בשם יי' מה שאינו אלוה רוצה לומ' שאז החלו לעבוד ע"ז זה הוא הביאור בזה לפי מה שזכרו רז"ל בב"ר והוא נאות מאד כי לא נוכל לומר שאזה החלו להשיג שיש שם אלוה שהרי כבר הושג זה לאדם ולקין ולהבל ועוד שכבר מצאנום דורכים אל החסרון עד שתמצא שבימי נח לא היה שם צדיק זולתו ולזה לא יתכן שנאמר שהחלו אז להתפלל לשם ית' כמו שביאר החכם א"ע הנה זה הוא ביאור זה הספור ובא בתורה ללמדנו מי היו הממציאים אלו המלאכות כדי שתתישב יותר אמונת החדוש בנפשינו כמו שקדם עם שכבר הועילנו בזה הספור תועלת נפלא במה שלמדנו בו חבור מההשגחה האלהית באיש הטוב והפרדה מהרע. והודיענו גם כן בזה הספור שהשם יתע' יענש החוטא לעת קץ ואף על פי שכבר יאריך לו ולמדנו מהמדות שראוי שנרחיק מדת הקנאה והכעס הלא תראה שמפני זאת המדה הפחותה נהרג הבל ונמחה קין וזרעו וראוי שנהג במדות הסבלנות ושלא נתפעל ממה שיקרה מהרעות המדומות שאם לא התפעל קין זה האופן מההפעלות והיה לובש מדת הסבלנות לא נהרג הבל ולא נמחה קין וזרעו ולפי שאלו התולדות כבר נמחו כולם ואין תועלת בזכירתם להודיע איך הסתעפו האומות המתחלפות ללשונותם מאב אחד קצר בזכירתם ולא זכר בני כמה שנים היו כשהולידו וכמה היו. והאריך בלמך יותר מכלם לספר שמות נשותיו לפי שזרעו היו הממציאים הרבה מהמלאכות אשר זכר שהומצאו בזה הספור. והנה ספר שאחות תובל קין היא נעמה לפי שכבר זכר שנשאה נח ונשאר ממנה זרע כמו שאמרו בב"ר ולולי זה לא אדע טעם לזה. וספר מה שאמר למך לנשיו להודות על מיעוט חדו מעונש השם ושהוא לא היה משתדל לשוב אל הש' יתע' בכל כוחו כדי שיסור חרון אף השם מעליו כי בלי ספק אם היה עושה כך היה נמלט מהרע הנגזר לבא עליו כי חנון יי' ונחם על הרעה וכבר העירה התורה במאמר כולל גם כן שהוא וכלל דור המבול היו משחיתי' דרכם על הארץ ושלא נמצא אז צדיק זולת נח ולזה נמלט לבדו וזה לאות שאם היו שם צדיקים זולתו היו נצולים כמו שיבא בג"ה. ומה נחמד מאמרם רז"ל בב"ר שהוא לקח שתי נשים האחת לפריה ורביה והאחרת לתשמיש לבד להורות על רוע דרכו ומנהגו. והנה ספר אח"כ הולדת שת כדי שלא יכלה זה הספור הנכבד במה שנמחה בכללו ולא נשאר לו שארית והודיענו עם זה העת שהחלו האנשי' לנטות אחרי ע"ז. והנה היתה כוונתם מראש העניין בלי ספק להתקרב אל השם ולזה עשאוהו כמו אמצעית בינם ובין השם. ואחר זה נוסף הטעות בה עד שחשבו שהוא אלוה ונטו הדורות ההם מפני זה אל פעולות מגונות אשר העידה התורה שהיו עושים קודם המבול ולפי שלא נתקיים המציאות אלא לשת שב להזכיר תולדותיו בדרך ארוכה: