רלב"ג על איוב· רבנו לוי ב"ר גרשום [הרלב"ג]
פרק כט
פסוק א
ביאור מלות המענה ויוסף איוב שאת משלו ויאמר:
פסוק ג
בהלו נרו כאשר היה מאיר נרו:
פסוק ד
חרפי. נערותי והוא מענין חורף כי אז יחל זמן הזריעה:
פסוק ו
בחמה. בחמאה:
יצוק. יהיו נובעים ממנו:
פסוק ז
שער עלי קרת. בשער העיר אל הקריה ר"ל על העיר:
פסוק י
קול נגידים נחבאו. גם הנגידים שתקו לבשתם ממני:
פסוק יא
ועין ראתה ותעידני. העין אשר ראתה היתה מגדלת ומנשאת אותי ויהיה ותעידני מענין עד לאומים או יהיה פירו' שהעין אשר ראתה אותי העידה על צדקתי ותם לבבי:
פסוק יג
ארנין. אעמיד בשמחה וברננה:
מתלעות. הם השינים אשר יטרפו בהם הבעלי חיים בעלי המתלעות והנה אמר זה דרך משל להורות כי הוא היה מכניע הרשע ומכריחו להשיב מה שהיה חומס:
פסוק יט
בקצירי. בענפי:
פסוק כ
וקשתי. וכחי וגבורתי:
תחליף. תתחדש:
פסוק כא
ויחלו. וימתינו ויקוו:
וידמו. וישתקו:
פסוק כב
לא ישנו. לא ישתדלו לקחת עצה אחרת:
תטוף מלתי. תזל אמרתי והטעם שישאלו קצתם לקצת מה אמר איוב ויאמרו קצתם לקצת מאמרי:
פסוק כג
ופיהם פערו למלקוש. ופיהם פתחו לשאול עצתי כמו שיקוה אדם למלקוש ויבקשנו:
פסוק כד
לא יפילון. לא יחסרו אור פני ר"ל שלא יקלו בי מפני שחקי אליהם ולא תסו' יראתי מעל פניהם: