אור ברסלב

רלב"ג ביאור המלות על התורה· רבנו לוי ב"ר גרשום [הרלב"ג]

בראשית

פרק א

פסוק א

ואומר שמלת ראשית נאמר בלשוננו על חלק המדבר הקודם אי זה קדימה שתהיה מהקדימות המפורסמות כמו שביארנו בששי מספר מלחמות יי' ויהיה אמרו בראשית ברא אלהים וכו' במדרגת אמרו תחלת דבר יי' אל הושע שביאורו הוא תחלת הדבור שדבר יי' בהושע הוא שאמר אל הושע קח לך וגו' וכן הכונה הנה בראשית הבריאה כאשר ברא השם השמים והארץ ומה שנלוה לזה משאר ההויות אמר השם יתע' יהי אור והארץ זו המציאות השפל כי הוא יאמר ככלל על כל זה המציאות השפל ר"ל היסודות בכללם ובפרט יאמר על הארץ היסודית וכאשר יזכר עם השמים הוא נאמר בכללות על כל היסודות ומה שתחת השמים:

פסוק ב

ותהו ובוהו הם החמ' והצורה אשר הם התחלות ההויה כמו שהתבאר בראשון מהשמע וזהם החמר הראשון והצורה האחרונה. ר"ל הצורה אשר יקבלה החמר הראשון תחלה קודם קבולו שאר הצורות כאלו תאמר הצורות היסודיות אמרו ז"ל תהו זה קו ירוק שמקים העולם והוא רמז לצורה בהו אלו אבנים מפורלמוות והוא רמז לחמר וכן נמצא בכתוב שייחס הקו לתהו והאבנים לבהו אמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו ולהיות חלק אלו ההתחלות במציאות חלוש עד שטבעם קרוב לטבע ההעדר נתפרסם כדברי רבותי' שיכנו הפסד זה העולם אל חזרתו לתוהו ובהו והנה ידוע שנטיית הקו כבניין הוא הצורה האחרונה לבניין ההוא והאבנים אשר הם שתותיו ויסודותיו הם החמר הראשון לו וראה אמרם בתוהו שזה קו ירוק שמקיף את העולם כי ההויה תהיה בהשתנות הנושא מהפך אל הפך כמו שהתבאר בטבעיות והממוצע בין ההפכים תמצא בו הדריכה אל ההויה והיותר מפורסם שבממוצעים שבין ההפכים הוא במרים ולזה לקח הירוק שהוא הממוצע שבמראים תמורת הממוצע בין ההפכים ועוד שבממוצע יש בו חלק מכל אחד מההפכים וההפכים והנושא הם התחלות כמו שנזכר בא' מהשמע וקרא החמר הראשון אבנים מפולמות ר"ל נעלמות ונסתרות ונגזר מפלמוני שהוא מורכב מאלמוני ופלני ופלני' שם ההסתר וההעלם כאמר והוא פלאי וכן אלמוני ופלמוני המקובץ משניהם וממנו נגזר מפולמות ואמנם קרא זה החמר אבנים מפולמות להיותו בתכלית ההעלם וההסתר עד שאי אפשר שיצוייר עניינו כמו שהתבאר בא' מהשמע.

וחשך פי' בו הרב המורה הוא אש היסודי והביא ראיה מהפסוקים מהם אמרו כשמעכם את הקול מתוך החשך ואמר במקום אחר ודבריו שמעת מתוך האש וזה ממה שיורה שהחשך הוא אש ואמר ג"כ כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח. וכבר יסופק על זה הדמיון ספק חזק כמו שאבאר וזה כי הענין אשר היה ממנו האש במתן תורה ראוי שיקרא חשך להיותו חשוך מאד ולזה אמר כשמעכם את הקול מתוך החשך ואמ' ג"כ את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל כבר ביאר לך שהם שמעו דבריו מתוך האש ומתו' הענן והערפל אשר הוא החשך ולזה יתבאר שאמרו מתוך החשך לא יחוייב שיהיה נאמר על האש כמו שהבין הרב המורה והוא מבואר שאין ראוי שיפול שם החשך על האש המתלקחת כי היא מאירה ולא על האש היסודי לפי שהיא ספיריית ולא יקרה ממנה חשך ואולם נאמר בזה הפסוק הנזכר על העניין אשר נתחדש בו זה האש במתן תורה ולזה ג"כ יאמ' כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח. וכבר יסופק על זה הדמיון ספק חזק כמו אבאר וזה כי הענין אשר היה ממנו האש במתן תורה ראוי שיקרא חשך להיותו חשוך מאד ולזה אמר כשמעכם את הקול מתוך החשך ואמ' ג"כ את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל כבר ביאר לך שהם שמעו דבריו מתוך האש ומתו' הענן והערפל אשר הוא החשך ולזה יתבאר שאמרו מתוך החשך לא יחוייב שיהיה נאמר על האש כמו שהבין הרב המורה והוא מבואר שאין ראוי שיפול שם החשך על האש המתלקחת כי היא מאירה ולא על האש היסודי לפי שהיא ספיריית ולא יקרה ממנה חשך ואולם נאמר בזה הפסוק הנזכר על העניין אשר נתחדש בו זה האש כמתן תורה ולזה ג"כ יאמ' כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח וזה כי הענן שיצאו ממנו הלהבות והדברים המפסידים הוא ברוב העתים חשוך מאד. והנרא' בעיני שהכונה במלת חשך יהיה בזה המקום אשר אנחנו בו היסוד הארצי כי הוא בעצמו חשוך מאד ונעדר מהצורה אשר הוא האור יותר משאר היסודות זולת הארץ כי שאר היסודות הם ספיריים זולת הארץ והארץ היא גם כן הגשם אשר קנה מחצור' יותר מעט מכל הגשמים הנמצאים בזה העולם השפל עד שמדרגתו קרובה למדרגת החמר הראשון אמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב וכבר תמצא שייוחס החשך אל העדר הצורה והשלמות אמר אבן אפל וצלמות והוא מחמר הראשון כמו שביארנו בביאורינו לספר איוב. ולזא' הסבה ראוי שייוחס שם החשך לארץ וכבר יתבאר זה עוד ממה שאמר וחשך על פני תהום וזה כי התהום בלי ספק השטח השפל מהמים והוא עמק המים ולזה יחס החשך לפני תהום שהוא שטח המי' השפל ויחס הרוח לפני המים והוא שטחם העליון והיה הרצון באמרו על פני תהום אצל פני תהום ולא עליו כמו עליו מטה מנשה ונתת על המערכת לבונה זכה שהרצון אצל המערכת כמו שיתבאר בי"א ממנחות. ולזה יחס החשך לפני תהום שהוא עמק המים והשטח השפל מהן והרוח לפני המים והוא שטחם העליו' לפי שפני התהום הוא שטחם השפל והוא השפל וכבר יקשה לרב המורה למה יחס החשך על פני תהום שהוא עמק המים כאמרו תהום אמר לא כי היא. והנה היה ראוי שייחסו על פני הרוח לא שייחס היותו על שפל המים כי זה בתכלית זרות ורוח אלהים הוא האויר היסודי וסמכו לאלהים להורות על גודל כמותו כי הרוח המנשבת מעטת הכמות ביחס אל היסוד האוירי ולפי ששם הרוח משותף לאויר ולרוח המנשבת הנה תארו בגודל להורות מאי זה רוח ידבר כבר תמצא זה כלשוננו הרבה ר"ל שיסמך אחר משמות השם יתע' לדבר כשירצה להפליג בגודלו או בחזקו אמר כהררי אל. שהלבת יה. חצי שדי. כקול שדי. והנה כלל במלת רוח האויר והאש לפי שכבר ברחה התורה מלקרא אש להורו' על המרחק אשר בינו ובין האש המוחש והנה הוא כמו אויר אלא שהוא יבש ובזה יאמרו החכמים שהאויר הוא שלש' חלקים החלק שיהיה בו הגשם והמטר ושאר הדברים הנוהגים מנהגם וחלק האמצעי והוא חם ולח והחלק העליון הוא חם ויבש. כי הרוח המנשבת הוא מורכבת לא פשוטה:מרחפת ר"ל נחה וכן על גוזליו ירחף ינוח.

פסוק ג

יהי אור. זה האור הוא עולם המלאכים אשר הוא האור על דעת האמת אמר ונהורא עמיה שריה. אמרו במדרש תלים כמזמור אורי וישעי.

פסוק ד

וירא אלהים כי טוב אמר רבי יהודה ברבי סימון הבדיל הקב"ה את האור לעצמו משל למלך שראה מנה יפה ואמר זו לבני הה"ד אור זרוע לצדיק. ראה איך הסכימו כלם שזה האור אינו אור מוחש אבל הוא אצלם אור השכל. ומה נפלא מאמרם בזה למי שיתבונן ויבין אופן המחלוקת אשר ביניהם. וזה שר' יהודה בר' סימון ראה שאי אפשר לשכל האנושי שישיג השכלים הנפרדים בשום צד מן ההשגה וחכמי' יראו שאפשר לו השגתם כמה שישפע לו מאורם וזיום בדרך שישלם לו ההשארות בזאת ההשגה ואע"פ שאי אפש' לו השגתה. באופן שלם כמו שהתבאר בא' מספר מלחמות יי' ואולם מאמר רבי אבין הלוי הוא מאמר נפלא מבואר שזה האור הוא קודם בסבה לשאר הנמצאות. וכזה אמר החכם שהשם עיין בעולם השכלים הנפרדים והשפיע מהם המציאות.

פסוק ו

רקיע הוא הגרם השמימיי.

המים הוא הגשם בלתי שומר תמונתו אשר הוא בין קצת הגלגלים לקצת. כמו שביארנו חיוב מציאותו בחלק הראשון מהמאמר החמישי מספר מלחמות יי'.

וכבר ביאר הרב המורה רקיע המקום אשר יתהוה בו הענן לפי שהיה זר אצלו המצא המים למעלה מהגרם השמימיי. אלא שכבר תמצא שדוד אמר הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים וזה בלי ספק נאמר על גרם השמימיי. וכבר נתבאר לך ממאמרם ז"ל שהם הבינו זה כמו שביארנוהו. אמרו בבראשית רבה בפרשת אלה תולדות השמים והארץ. רבי עזריה בשם רבי כלפי למעלה הדבר אמור שכל מה שאתה רואה תולדות השמים והארץ הם שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ בשני בראו מהעליונים שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע. בשלישי בראו מן התחתונים שנאמר ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים וגו' הנה התבאר לי מזה המאמר שהרקיע שנברא ביום שני הוא מהגרמים השמימיים. וכבר תמצא במדרש נכפל במקומות רבי' שהשמים נעשו מאש ומים ורמזו בזה לשני מינים הגרמים השמימיים שיש בו האחד שומר תמונתו והוא אשר יוחס אל המים והנה אמרו בבראשית רבה מה שיורה תכלית ההודאה על ביאורינו זה והוא אמרם בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים נגלדה טפה האמצעית ונעשו שמי' התחתונים ושמי השמים העליוני' לחים היא שמים ביום ראש' וקרשו' ר"ל שנתן להן עמידה וקיום.

יהי רקיע. יחזק הרקיע רבי יודה ברבי סימון אומר יעשה מטלת הרקיע כמה דאת אמר' וירקעו את פחי. אמר רבי חנינה יצתה אש של מעלה ולחכה פני רקיע וכו' אמר רבי פינחס בשם רבי הושעיה' כחלל שבין הרקיע לארץ כך יש בין הרקיע למים העליונים יהי רקיע למים העליונים יהי רקיע בתוך המים בינם ובנתים אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעם אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל אלהים בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים כשהוא אומ' בין המים אשר מעל לרקיע הוי אומ' המים העליונים תלוים במאמר. והנה לך ראיות מזה המאמר שהם הבינו שזה הרקיע הגרם השמימיי. הראשונה אמרו ונעשו שמים התחתוני' ושמי השמים העליונים וזה ממה שאין ראוי שיאמר על הענן ולא על המקום שיתהוה בו. והשנית ממה שאמר יצתה אש של מעל ולחכה פני רקיע וזה אין ראוי שיאמ' על הענן כי התעבותו הוא התלחלח וצריכה להוית המי' לא יובש והפועל לו הוא הקור אשר בחלק ההוא מן האויר כמו שהתבאר בספר האותות לא האש. והשלישית מה שאמר כחלל שבין הרקיע לארץ כך יש בין הרקיע למים העליונים ואלו היה הרקיע ענן או מקום הענן היו שם גם כן מים העליונים בכח לא עליו. ואולם כשיובן זה לפי מה שספרנו יאות זה המאמר כי הם כבר תמצאם אומרים שעביו של רקיע כשעור מה שבין הארץ לרקיע. וכן יהיה השעור אצלם בין רקיע לרקיע אמרו בבר מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה ועביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ומרקיע עד הרקיע מהלך ת"ק שנה. ולפי זה המאמר יהיה שיעור המים התחתונים והוא חלל שבין הרקיע לארץ ר"ל בין השטח השפל מהרקיע לארץ. כשיעור מה שיש בין השטח השפל מהרקיע למים העליוני' ולזה אמרו יהי רקיע בתוך המים בינם ובנתים שיהיו השעורים שוים עד שיהיה שעור עובי הרקיע כשעור המים התחתונים ויהיה שעור המים העליונים גם כן כמו זה השעור. והנה שעור המים התחתונים הוא חלל שבין הרקיע לארץ ושעור הרקיע הוא חלל שבין הרקיע שהוא השטח השפל מהגלגל למים העליונים ובזה ימשך השעור אצלם בכל רקיע ורקיע ומאמר רבי תנחומא שהמים העליונים תלוים במאמ' נפלא מאד וזה שהוא יאמר שאין טבעם כטבע אלו המים התחתונים שהם כבדים והארץ נושאת אותן. אבל הם תלוים במאמר ר"ל שאין להם דבר ישאם כי אינם קלים ולא כבדים ולזה דקדק ואמר משלו שאלו היה כתוב ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים ר"ל שהם עליו והוא ישאם. אבל אמר מעל הרקיע ולא תאר אותם בשהם על הרקיע. להיותם נסמכים על עצמם וזה דקדוק נפלא מאד. וכבר הורו לנו שמה שיאמ' בשמים שהם אש ומים הוא על צד הדמיון. מזולת שיהיה כן באמרם כב"ר שמים שחבריות משתוממין עליהם לומ' של מים הם של אש הם. הורו בזה שזה נאמר לבד על צד הדמיון והמשל מזולת שיהיה העניין בעצמו כן. ולזה אמר רבי עקיבה בפרק אין דורשין כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שכן כתוב דובר שקרים לא יכון. הנה קרא אבני שיש טהור הגרמים השמימיים וקראם כן להיותם ספיריים ונקיים מכל עכירות ועובי ואמנם אמר זה שכבר אמר שנקרא הגשם ההוא אשר שם מים על צד הדמיון וההמשל לא שיהיה טבעו כטבע אלו המים היסודיים. וראוי שתדע שכבר ימצאו גם כן מאמרים לרבותינו מודים על מה שהבינו הרב המורה מעניין זה הרקיע והם מעטים אבל רובם ימצאו מסכימי' למה שהכננו והוא היותר נאות לפי הסדור הטבעי כמו שתראה מדברינו. והנה שם בריאת הגלגלים מדרגה שנית מן ההויה ולא כלל בריאתם עם בריאת המלאכים שהם צורה להם להורות על שצורותיהם והם השכלי' הנפרדים אינם דבקים בהם כדבקות הצורות ההיולאניות לחמר. אבל צורותיהם נבדלות ולזה יחס צוואת בריאתם ליום אחד ובריאת הגלגלים ליום ב' וראוי שתדע שכל מה שאפשר שחידושי מן הטבע לפי מה שהטביעו הש' ית' לא יוחסה בריאתו לשם יתע' בזה הספור כי הוא יעשהו באמצעות הטבע ולזה לא יחס לש' ית' הוית הצמחים והבעלי חיים המהתוים מהעפוש ומזולת מינם. אבל יחס לשם בריאת מה שלא יתהוה על המנהג הטבעי כי אם ממינו. כי בריאתו לא ממינו היתה על דרך פלא ולזה לא ייחס הויית היסודות לש' ית' כי די הויתם באמצעות הצורות היסודיות כמו שיתבאר זה למי שעיין בטבעיות.

פסוק יד

לאותות הם הפעולות המסודרות מהגרמים השמימיים בזה העולם השפל אשר הכוכבים מודים עליהם לפי מה שיותר בו א"א מהם על האופן שהתבאר בחכמת משפטי הכוכבים. וכבר יורה שהענין כן אמרו ומאותות השמים אל תחתו. הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. כבר ביארנו בביאורנו לחכמת הטבעית ובספר מלחמות יי' במאמר הששי ובמאמר השני ממנו כמה שאין ספק בו שמהגרמים השמימיים יסודר כל מה שיתחדש בזה העולם השפל. ומפאת זה הסדור יתכן שתגיע הודעה באלו המקרים לאדם בחלום או בקסם או בנבואה אליו כי הבחירה האנושית תוכל לשנות באופן מה הסדור ההוא כמו שביארנו שם. ואולם החסרון המגיע בחכמת משפטי הכוכבים הוא מצד קצורנו לא מצד העניין בעצמו אמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. ואמרו למועדים ר"ל ולמועדים מוגבלים וזה כי פעם יהיה זה הכוכב לאות על מה שיתכן שיקרה ופעם ככב אחר כאלו תאמר שזה הכוכב מושל בזאת השעה ותלקח ההוראה בה ממה שיורה עליו עניין זה הכוכב לפי מה שהתבאר בנסיון. ובשעה השנית ימשול כוכב אחר וכן העניין ביום ובשנה שכבר יהיה כוכב מיוחד מושל בזה היום וכוכב אחר בשני וכזה יהיה כוכב מיוחד מושל בזאת השנה וכוכב אחר בשה האחרת ולזה אמר ולימים ושנים.

פסוק טז

לממשלת היום הוא השולטנות על הפעולות על שאר הכוכבים וזה שמן המפורסם הוא שפעולות השמש והירח יותר נגלות ונראות בזה העולם השפל מפעולות שאר הכוכבי'. וכבר נזכר זה בחכמת משפטי הככבים אופן מה מהממשלה לשמש ביום ולירח בלילה במשפטי מולדות בני האדם. אלא שעם כל זה הוא מבואר שיש לשאר הכוכבים ממשלה מה ושולטנות מה ביום ובלילה וכבר נתפרסם זה למי שעיין מעט בחכמת המשפט והנה קרא השמש מאור גדול והירח מאור קטן מצד הכמות ומצד האיכות ואף על פי שהם נראים שוים כשיהיה אור הירח שלם. אם מצד הכמות כי השמש יותר גדול מהירח עד שבו משעורי הירח כמו חמשים אלף בקרוב מעט כמו שביארנו בחלק ראשון ממאמר חמישי ממלחמות יי' ואם מצד האיכות לפי שאור השמש יותר חזק מאד מאור הירח עד שאור הירח הוא נאצל מאור השמש כמו שהתבאר מחכמת הכוכבים.

פסוק כו

לממשלת היום הוא השולטנות על הפעולות על שאר הכוכבים וזה שמן המפורסם הוא שפעולות השמש והירח יותר נגלות ונראות בזה העולם השפל מפעולות שאר הכוכבי'. וכבר נזכר זה בחכמת משפטי הככבים אופן מה מהממשלה לשמש ביום ולירח בלילה במשפטי מולדות בני האדם. אלא שעם כל זה הוא מבואר שיש לשאר הכוכבים ממשלה מה ושולטנות מה ביום ובלילה וכבר נתפרסם זה למי שעיין מעט בחכמת המשפט והנה קרא השמש מאור גדול והירח מאור קטן מצד הכמות ומצד האיכות ואף על פי שהם נראים שוים כשיהיה אור הירח שלם. אם מצד הכמות כי השמש יותר גדול מהירח עד שבו משעורי הירח כמו חמשים אלף בקרוב מעט כמו שביארנו בחלק ראשון ממאמר חמישי ממלחמות יי' ואם מצד האיכות לפי שאור השמש יותר חזק מאד מאור הירח עד שאור הירח הוא נאצל מאור השמש כמו שהתבאר מחכמת הכוכבים.

פסוק כט

ואמרו ויאמ' אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב וגומ' היא בריאה ונתינת טבע לא מצוה והעד הנאמן אמרו בסוף העניין ויהי כן ואופן הבריאה הזאת הוא שנתן בכח האד' שיהיו הצמחים מזון לו עם היותם רחוקים מאד מטבעו וכן נתן זה הכח לשאר הב"ח ומזה המקום יוסר זה הספק אשר יסופק בזה המאמר וזה שהו' מבואר מצד העיון ומצד התור' שהרצון האלהי לא ישתנ' וכבר יחשב שיחוייב מזה המאמר שישתנה רצון השם במה שיצוהו מהמצות וזה שכבר יחשב שהשם יתברך מנע בזה המאמר אכילת בשר לאדם ואחר כך התירו לנה אמרו כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה וזהו שקר עצום ראוי שיברח ממנו כל בעל דעת וכבר אמרו זה בדרש קצת רז"ל אלא באלו העניניי' ובכיוצא בהם לא נביט למאמ' אומר כמו שהורנו הרב המורה אבל נמשך אל מה שיאות על שרשי התורה והעיון. והו' מבואר שאין ההאמנה בכל מה שאמרוהו רז"ל מחוייבת לנו כי כבר ימצאו בהם דברים סותרי' קצתם קצת ולזה לא נרחיק היות בהן דברי' בלתי צודקים בכמו אלו הדברים וכבר יחשב שעם כל זה יתחייב לנו שישתנה הרצון האלהי במה שיצוהו מהמצו' שכב' התיר לבני נח אכילת כל הב"ח אמ' כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה ואח"כ אסר קצת' בתורה ונאמר שאם היה בא האיסור לבני נח בכללם היה זה בי ספק שנוי בחק הרצון האלהי אבל למה שלא נאסר זה אלא לקצתם והם בני ישראל הנה אין שנוי כי אמנ' רצה השי"ב ישראל שיהיו יותר קדושים מכל האומות כמו שאמור בזה העניין בפרשת ביום השמיני והתקדשתם והייתם קדושי' כי קדוש אני ולזה מנע מהם קצת מה שהתיר לבני נח וכזה תמצא שאסר לבני אהרן קצת דברים הם מותרי' לנו לרצותו בהם שיהיו יות' קדושים' משאר בני ישראל ואסר לכהן גדול קצת דברים הותרו לבני אהרן לרצותו שיהיה יותר קדוש מהם כמו שנ' בתורה וזה אמ' הנביא יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ר"ל כי ברצותו בצדק ישראל הגדיל להם התור' והאדירה במה שהרבה להם מהמצות ובכאן הותר זה הספק.

פרק ב

פסוק ב

ויכל אלהים ביום השביעי פירש בו זולתינו ענין ההשלמ' והביאם זה אל שיפרשו ביום השביעי קודם יום השביעי וזה זר מאד עם שיהיה בזה המאמ' מותר כי אח' שנשלמו שמים וארץ וכל צבאם בששת הימים שזכר הנה כלתה המלאכה בהכרח קודם יום השביעי. ולזה יהיה פירושו אצלנו מעניין חשק וכוסף כטעם ותכל דוד שהוא מעניין החשק כמו שאמר נכספה וגם כלתה נפשי ואם יספק מספק עלינו ויאמר שאם היה הדבר כן יהיה חסר נפש כמו ותכל דוד שהרצון בו ותכל נפש דוד לפי שזה הפועל הוא נקשר עם הנפ' אמרנו לו שזה אמנ' יתכן כשהיה החושק מורכב מגוף ונפש כמו האדם ר"ל שאם ייוחס זה החשק לנפש אשר הוא החלק ממנו שאפשר שייוחס לו החשק והכוסף אמנם השם יתעלה אין בו חלק ייוחס לו לבדו החשק כי איננו מורכב ולזה ייוחס החשק אשר הוא חושק אליו בעצמו לא אל חלק ממנו ואופן חשקו ביום השביעי מלאכתו אשר עשה הוא שהוא חושק בזה הסדור המושכל אשר לעולם אשר הוא השם ית' באופן מה כמו שזכר הפילוסוף במה שאמר שהשם יתברך הוא נימוס הנמצאו' וסדרם וישרם עם מה שכבר ביארנוהו מזה בספר מלחמות יי' והוא אשר ממנו השתלשל המציאות רוצה לומ' שבזה הסדור המושכל אצל ה' המציא העולם כמו שימציא הפועל הכלי מהסדור מושכל אשר לו בנפשו כאלו תאמ' שהגר יעשה הכסא מהסידור המושכל אשר לו בנפשו ולזה תמצא רבותי' ז"ל שאמרו שבקצת שם השי"ת נברא העולם אמרו שהעולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד וסמכו אל זה מה שאמר הכתוב כי ביה יי' צור עולמי'. וזה נפלא מאד ומסכי' לאמת כבר תבי' זה כשתתבונן במה שביארנוהו מזה העניין בספר מלחמות יי' וזה החשק אשר לה' יתע' בזה הסדור המושכל הוא סבה שישיגהו אל השי"ת תמיד ובזאת ההשגה יהיה נשמר זה המציאות על עניינו כמו שהתבאר למי שיפליג העיון באלהיות וזה כי השכלים הנפרדים יחשקו גם כן להדמות לבוראם להיותו הולך מהם מהלך הפועל והצורה והתכלית וישיגו מזה הסדור לפי מדרגתם ויחשקו לעשות לפי מה שיגזרהו הסדור ההוא לפי מה שנתן להם השם ית' מהפעולו' בהשלמות העולם ובשמירתו ויתנועעו הגלגלים בעבור זה הציור באופן אשר הם מתנועעים בו וישלימו בזה כל הנמצאות.

פסוק ז

לנפש חיה ר"ל לנפש אשר ימצא בה החיות והקיום בעצמותה מה שאין כן בנפש שאר הב"ח כי היא ההיולאנית ולזה היא נפסדת בהפסד החומר ואולם נפש האדם היא נבדלת באופן מה כמו שביארנו בא' ממלחמות יי' ומזה הצד היה אפשר בה שתשאר קיימת בהפרדה מן החומ' ומפני זה תרגם אנקלוס ע"ה לנפש חיה לרוח ממללא הורה בזה שהו' תואר לנפש המדברת אשר בה האדם אדם ומזה הענין ג"כ באמרו כל אשר יקרא לו האד' נפש חיה הוא שמו וזה שמה שקרא אדם מהשמות אין הרצון בו קריאת השם לפי הסכמת הלשון לבד מזולת שיורה על מהות זה השם הנקרא בו אבל הרצון קריאת השם המורה על מהות דבר ודבר והשמות אשר זה עניינם הם הגדרים אמרו בב"ר בשעה שבא השם לברא אדם הראשון נמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם אמרו לו אדם זה מה טיבו אמ' להם חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם עוות ובהמות וחיות אמר להם חכמתו מרובה משלכם היבא לפניהם עופות ובהמות וחיות אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין העבירן לפני אדם ואמר לו זה מה שמו ואמר זה שור וזה חמור וזה סוס וזה גמל וכו' כבר הורו לך שקריאת אלו השמות חכמה נפלאה ואם היתה קריאתם לפי הסכמת הלשון לד לא תהיה בזה חכמ' כי כבר היה יכול לקראת באיזה שם שירצה כאלו תאמר שכבר היה אפשר לו שיקרא לשור חמור ולחמור שור לפי הסכמתו ומה שהוא בזה התואר לא יהיה יחוד השם לנקרא בו חכמה אבל כאשר הנחנו השמות ההם על מהות הדברים הנקראים באלו השמות היה בזה מהחכמה מה שלא יעלם לאחד מבעלי העיון. ולזה יחסו ז"ל קריאת אלו השמות לחכמה נפלאה ואמ' שכל מה שיקרא האדם מהשמות כזה האופן יהיה השם ההוא נפש ימצא בה החיות בעצמותה כי השם ההוא הוא מושכל הדבר הנקרא בו ואלו המושכלות כשהגיעו לאדם הם נצחיו' כמו שביאר' בראשון ממלחמות יי'.

פסוק ח

גן הוא רמז אל השכל ההיולאני ואופן ההמשל בזה שכמו שימצאו בגן הצמחי' אשר הוא כחיי עליהם בכח כן ימצאו בשכל ההיולאני המושכלות אשר הוא כחיי עליהם בכח וכבר נכפל ההמשל בזה האופן בשיר השירים כמו שביארנו שם. ובדברי רז"ל תמצא ג"כ זה ההמשל אמרו בשני מחגיגה פרק אין דורשין. ד' נכנסו לפרדס וכו' ואמר ' נטעו כי בזולת זה לא יהיו הצמחים בו בכח קרוב והנה הודיענו בזה המאמר שהשכ' ההיולאני אינו במדרגת העדר והכח הגמור אבל הוא צורה ידבק בה זה הכח ולזאת הצורה היה לאדם מה שהוא ואופן נטיעת זה הגן שהוכנו לו כלים להשגת הדברים המוחשים אשר בהם יגיעו אלו המושכלות בשפע השוע לו מהשכל הפועל כמו שיגיעו לגן הנטוע הוית פירותיו בנהר אשר ישקה אותו באופן הראוי, עדן, הוא רמז אל השכל הפועל וקראו עדן להיותו תכלית התענוג האפשרי לנו שנדבק בו ונשיגהו באופן האפשרי לנו וזה התענוג לא ישוער להפלגתו עד שאין יחס לתענוגים הגופניים אליו וכבר יהיה זה התענוג לאדם על תכליתו אחר המות וזה יתבאר מהערבו' והתענוג אשר נשיגהו אנחנו במה שנשיג המושכלות בהיותינו דבקים בהומר אשר לא ידבק בנו כי אם זמן מועט מאד לקושי השמע השפע כחו' הנפש אל השכל אשר בנו עד שישלים לו כל ההתבודדות הראוי לו בהשגתו והנה אנחנו נמצא התענוג ההוא נפלא מאד עד שאין יחס לתענוגנו הגופיים אליו וכל שכן יהיה התענוג ההוא בהשגה שתהיה אחר הפרד מהחומ' יותר חזק להיותו בלתי נפסק ולהיות השכל משיג אז יחד כל המושכלות אשר קנה בהיותו דבק עם הגוף ולזה נקרא עדן כי התענוג השלם יהיה לאדם בדבקו בו כפי מה שאפש' וכבר העירו בו רז"ל על זה הביאור אמרו בפרק חלק מאי דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך אלהים יעשה למחכה לו ואמרו קצתם זה עדן שלא שלטיה בו עין מעולם ואם תאמר אדם הראשון היכן היה דר בגן וא"ת גן הוא עדן ת"ל ונהר יוצא מעדן הנה כבר ביארו לך מה שהעירונו עליו ואולם אמרם שלא שלטה בו עין מאולם הוא מבואר שאינו גוף שתשלט בו העין ועין השכל האנושי גם כן לא יתכן שישיגהו בשלמות כמו שביא' במה שאין ספק בו בא' ממלחמות יי'.

מקדם. ר"ל מראשית הענין.

פסוק ט

ויצמח יי' אלהים מן האדמה. הוא מושך עצמו ואחר עמו ועניינו שכבר הצמיח הש' ית' מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל והצמיח גם כן ממנה בתוך הגן עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. העץ נחמד למראה וטוב למאכל הוא רמז להשגת הדברים הערבים כי העץ הוא רמז להשגה בזה המשל. וכבר תמצא זה האופן מההמשל במשלי אמר על השגת התורה עץ חיים היא למחזיקים בה ובשיר השירים ימצא זה ההמשל הרבה ועץ החיים הוא סדור המושכל אשר לנמצאות שהשכל האנושי כחיי על השגתם כי בזאת ההשגה ישיג השכל האנושי החיים הנצחיים. אמרו בבראשית רבה עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו. רבי יודן אומר בשם רבי יהודה ב"ר אלעאי לא סוף גופו מהלך ת"ק שנה אלא קורתו מהלך ת"ק שנה ירצו בזה שעץ החיים הוא הסדור המושכל אשר לנמצאות השפלות ששעורם ת"ק שנה אצלם כמו שזכרנו במה שקדם. ולזה אמרו שכל מימי בראשית מתפלגים תחתיו כי מזה הסדור המושכל יתהוה כל ההוה מהם כמו שיתבאר בחכמת הטבעית ובמה שאחר הטבע. ואמנם זכרו זה המציאות הטפל לבד להיות השכל הפועל הוא הסדור המושכל אשר מאלו הנמצאות השפלות כמו שבא' במלחמו' יי' להיות האדם יות' כחיי על השגתו מהשגת מה שלמעלה ממנו ולזה גם כן תמצא שאמרו ז"ל שקומת אדם הראשון היה מהארץ ועד לרקיע ואחר כך נתמעטה קומתו כשחטא וזאת הקומה שיעורה אצלם ת"ק שנה וראוי שתדע שעם היות הענין כן תגיע לאדם הצלחתו גם כן במה שיקנה מן ההשגה בנמצאות העליונות אבל תהיה ההשגה חלושה אשר לו בהם יותר נכבדת ויותר חשוקה מההשגה החזקה אשר לו באלו הדברים השפלים ואומר שהוא בתוך הגן לפי שהגן הוא כחיי על השגתו כמו שקדם ועץ הדעת טוב ורע ענינו ועץ הדעת דעת טוב ורע וכמוהו הארון הברית וביאורו השגת הערב והבלתי ערב הנאה והמגונה והמועיל והמזיק ושאר מה שיאמר עליו הטוב והרע לפי מה שיראו האנשי' ואלו ההשגו' ג"כ בתוך הגן כמו שקדם כי מהשכל האנושי יגיעו באופן מה כאמצעי' החושי' והדמיון וכבר אמרו בב"ר שעץ הדעת לא גלהו הקב"ה לאדם ולא עתיד לגלותו ראה מה כתוב ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה. אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקלה פלונית על ידה אם על כבוד תולדותיו חס הקב"ה על כבוד אד' עצמו על אחת כמה וכמה. וכבר אמרו זה לפי שכבר אמרו קצתן שחיטה היתה שהשיגו באכילתה הטוב המגיע ממנו וקצתם אמרו תאנה היתה והשיגו בה מהערבות מה שהביאם לחקור בטוב וברע. וזה החכם אמר שלא נתגלה זה האילן לאדם ולא יתגלה וזה לכבוד אדם הראשון. ועל דרך האמת אף על פי שכבר נשיג הטוב והרע באמצעות השכל באופן מה אין ההשפעה בזאת ההשגה המכוונת בעצמותה מהש"י וראוי שתדע שעדן הוא מקום מהישוב ולמזרחו היה נמצא הגן אר בו כל פרי מגדים אמר בעדן גן אלהים היתה וכו'. כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביופיו וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יי' כגן עדן הארץ לפניו וזה כלו ממשה שיורה שזהו מקום נמצא בישוב ושהמקום ההוא רענן ודשן מאד ולזה גם כן המשיל בו מה שהמשיל ומן המבואר גם כן שמעדן יצא נהר להשקות את הגן ההוא.

פסוק י

ומשם יפרדו. אלו הארבע נהרות המפורסמות שזכר אשר הם נהרות גדולים ישקו חלק גדול מהישוב לפי מה שהתפרסם מעניינם וזה היה מחכמת זה המשל שפשוטו הוא דבר נמצא כן וזה מה שיוסיף העלם והסתר במה שכוון בזה המשל והתפרד הנהרות מהגן הוא משל למה שיושפע מהשכל ההיולאני אל שאר כחות הנפש כמו שממנו כל ענינם ופעולותיהם.

פסוק טו

ויקח יי' אלהים את האדם. ר"ל ששם באלו הטבעיות טבע ימשכהו לעבוד ולשמור הגן בדרך שיוציא פריו וזאת העבודה והשמירה היא ההשתמשות בקניין המושכלות בדרך שיצא מה שבכח הגן אל הפעל והנה זה הטבע אשר ימשכהו הוא מה שיראה בתחלת העניין באלו הנמצאות הטבעיות משלמות היצירה וטוב הסדר והיושר כי זה ממה שימשוך האדם אל שיחקור בענינם עד שידע הסדור המושכל אשר לאלו הנמצאות וכבר ביארנו זה בספר שיר השירים. אמרו בבראשית רבה כי אמרו ויקח יי' אלהים ר"ל פתה אותו כמה דתימה קחו עמכם דברים וזה מסכים למה שאמר אכל תאכל הוא משל אל ההשגה כי האכילה תאמר על ההשגה כמו שאמר אכול דבר הרבות לא טוב וכבר נכפל ההמשל בזה בשירי השירים ובמשלי.

פסוק יז

מות תמות. ר"ל תפסק השגתך והפך זה ותחי רוח יעקב אביהם.

פסוק כא

מצלעותיו. ר"ל מצדדיו. אמרו בב"ר ויקח אחת מצלעותיו. ר' שמואל בר נחמן אמר מן סטרוהי כמה דתימה ולצלע המשכן.

ויסגר. אצר והסתיר כמו יסגור על איש. והענין היה שהש' יתע' ברא על דרך מופת באחד מצדדי האדם קרום בדמות שליא ברא בו הבשר שנתהוה ממנו חוה ואמנם היה בריאת האשה מן האיש לפי שהוא הסבה במציאותה ר"ל שהיא נברא לעבודתו ולהורות שהוא במדרגת ההתחלה לה הושמה בריאתה ממנו כדי שתהיה יותר נשמעת אליו לעבדו העבוד הצריכה לו עם שבזה האופן ג"כ נמצאת יותר מתיחסת אל טבע האדם ואולם בשאר הב"ח אין העניין כן ולזה נבראו יחד ממקום אחד וכבר אמרו זה בב"ר ר"ל שאדם נברא מן האדמה וחוה נבראה מאדם ודע כי אי' אמ' עצם מעצמי ממה שיתחיל שתהיה בריאת' מן האדם כשלקח ה' עצם מעצמיו והוא הצלע שאם היה הדבר כן היה גם כן מחוייב לזאת הסבה שתהיה בריאתה ממנו כשלחק ה' חלק מבשרו כי הוא אמר ובשר מבשרי, וג"כ אם היה הדבר כן היה האדם חסר זה העצם אחר בריאת חוה וזה מגונה.

פרק ג

פסוק א

והנחש. הוא משל לכח הדמיוני והמשילהו לנחש להיותו מזיק לאדם בהגעת שלמותו כמו שקדם ולהיות כל השגתו מגעת בנסיון ר"ל שכאשר הושג בחוש בדבר פלוני שהוא מתוך הנה יצייר אותו הכח הדמיוני בזה האופן ולזה תמצא ענין הנחש נופל בנסיון אמר נחשתי ויברכני יי' בגללך. אמרו ז"ל על הנחש שהוא היה כשעור גמל וסמאל רוכב עליו ושהקב"ה שחק על גמל ורוכבו וכבר יפילו ז"ל שם סמאל על היצר הרע להיותו נגזר מהשמאל אשר היא הנטייה הדרך הישר וכבר התבאר לך במה שקדם שהכח הדמיוני מנהיג באופן מה הכח המתעורר ומוליך אותו לאשר יפנה במה שיציירהו מהטוב והרע בדברים.מכל חית השדה. הנה קרא הכחות הנפשיי' המצאים באדם ובזולתו מהב"ח חית השדה להיותם כמו חיצונים ממהותו המיוחד לו ואמנם היה זה כן לפי שהשדה חוץ לעיר ולזה תמצא שהשתמשו הרבה ליחס מה שהוא חוץ מהדבר אל השדה עד שכבר ביארו ז"ל ובשר בשדה טרפה לא תאכלו הבשר שיצא חוץ למחיצתו כמו שנזכר בפרק בהמה המקשה ובמקומות רבינו מהתלמוד. ולזאת הסבה בעינה נקרא הב"ח המדברי חית השדה להיות מקומו חוץ מהמקום שיהיה בו ישוב בני אדם אמר וחית השדה הושלמה לך ואופן היות הכח הדמיוני ערום יות' משאר הכחות המשיגו' ההיולאניות הוא מבואר כי הוא יצייר מה שרצה לציירו כשלא ימנעהו מזה כחות הנפש ולא ימצא בכל הכחות המשיגות היולאניות כח מצייר זולת הדמיון ומזה הצד היה למדמה מבוא גדול בעניין הנבואה ובמה שידמה לה'.

פסוק ג

ומפרי העץ אשר בתוך הגן. ר"ל ההשגות אשר לא ייוחסו לגן בעצמות אלא שהן מגיעות באמצעה והם השגות הטוב והרע.

פסוק ה

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. ר"ל הם השופטים מנהיגי המדינות כי רוב מה שישתמשו במשפטיהן הוא באלו ההשגות כאלו תאמר שהם ייסרו האדם מהשתמש בדברים המגונים או בהמצאת ההזקים וזה מבואר מאד מעניין השופטים כי רוב משפטיהם הוא מצר הטוב והרע.

פסוק ו

ונחמד העץ להשכיל. ר"ל שהשגתו מגעת בקלות נפלא מה שאין כן בהשגת האמת והשקר אשר תגיע בהם ההצלחה האנושית על תכליתה ואולם השיא הנחש האשה להיות האשה יותר חלושת השכל מן האיש ולזה היא יותר קלה להתפתות בזה והיא אח"כ הסיתה האדם כי האדם נמשך מאד להסתות האשה הלא תראה כי שלמה שחכם מכל אדם הטו נשיו לבבו.

פסוק ז

עלה תאנה. הוא מבואר ואמנם לקחו עלה תאנה להיות בו רחב וקיום עד שלא ימצא עלה רחב כמוהו יהיה אפשר לו הקיום באופן קיום עלה התאנה מתהלך בגן הקול הוא שהיה מתהלך כאמרו קולה כנחש ילך וכן אמרו ז"ל בב"ר לרוח היום הוא רמז קולה כנחש ילך וכן אמרו ז"ל בב"ר לרוח היום הוא רמז אל העת כקרוב לזריחת השמש כי אז יתעורר הרוח וינשב וה העת הוא משל ליציאה מאופל הסכלות לאור החכמה וכדומה לזה בא המשל הרבה בשיר השירים.

פסוק ח

ויתחבא האדם ואשתו. הוא משל אל התחבואות המחוייב להם מצד נטות השגתם מהמושכלות אל השגת הטוב והרע כי מפני זה כשירצה הפועל להשפיע להם במושכלות לא ימצאם מוכנים וההתחבאות היה בתוך עץ הגן אשר נטתה השגתם אליו.

פסוק ט

ויקרא יי' אלהים אל האדם. הוא על דרך משל עש"ד ויאמר יי' אל השטן. ויאמר יי' לדג. וכמאמר יי' לאשה ולנחש והנה הועילתנו התורה בספרה זה העניין על זה האופן תועלת נפלאה בהנהגה המדינית והיא שאין לשופט לשפוט את האדם אם לא אמת העניין עמו פנים בפנים כי אולי יש לו טענת התנצלות הלא תראה כי ה' ית' עם היותו יודע כל הדברי סופר בזה המשל לא ענש אדם וחוה עד שדבר עמם וידע אם יש להם התנצלות וכן העניין במה שבין האדם לרעהו כי לא יאמין האד' מרעהו שעשה דבר או אמר כנגדו אם לא כשיתאמת זה עמו. בזה יוסרו הרבה ההיזקים הנופלים בין בני אדם.

פסוק יד

ויאמר יי' אלהים אל הנחש. ודע כי זאת הקללה היא צודקת כנחש כי הוא ארור מכל ב"ח ההולכים בשכבר הוא לבדו נמצא הולך על גחונו ולא הוכנו לו רגלים ללכת כמו הענין בשאר ההולכים שאמר הכתוב ונחש עפר לחמו וכן תמצא שהאיבה קיימת בין הנחש ובין בני אדם עד שישוך בני אדם מזולת שיגיע לו תועלת מזה ושהאדם כשירצה לשברו ולכתתו בדר' שלא יזיק לו יכהו מראשו כי לא יועיל הכותו במקום אחר אז בזנבו כי אחר כן יחיה ויזיקהו כשיכהו הנחש ישבר ויכתת בני אדם בעקבם כי הוא הולך על גחונו ומשם יכתתם וימיתם כי כבר יתפשט האר בגופם וימותו וזה מחכמת זה המשל ואולם לפי הנמשל יאות זה המאמר גם כן כמו שיתבאר ויהיה ביאור ראש ועקב לפי הנמשל בראשונ' ובסוף וכן תרגם אנקלוס ואכלת את עשב השדה. ר"ל שהשגתו תהיה ממין השגת שאר הב"ח כי עשב השדה הוא מזון להם.

פסוק יט

בזעת אפך תאכל לחם. ר"ל שבקושי גדול תשיג ההשגה האמתית המיוחדת לאדם והמשילה ללחם להיותו מזון מתוקן לאדם.

פסוק כא

כתנות עור. הוא כמו שביאר המתרגם במה שהמציא והרצון בו שכבר היו אלו הכתנות באופן מהרכות והחלקות שהיו נאותות ללבשם על עוד בשרם והנה המציא ה' ית' אלו הכתנות בפליאה כמו הענין בששת ימי הבריאה ואולם המציאם להם להיות האדם הכרחי ללבוש ישמרהו מהיזק האויר המקיף ואלו המתין זה עד שהתבאר להם דרך המלאכה הזאת יארך הזמן וימותו אם מהחום אם מהקור.

פסוק כב

ולקח גם מעץ החיים. ר"ל שיקח ההשגה הזאת בזולת הדרך שיגיעו בה אליה.

ואכל וחי לעולם. ר"ל שאם אכל ממנו וזה יהיה כשיקח ההשגה על הסדר הראוי יגיע לו ממנה החיים הנצחיים והנה יהיה ביאור הענין כן האם האדם הושם בזה האופן מהבריאה אשר אפשר לו בה שישיג המושכלות באופן מתיחס השגתו לעליונים לתכלית שישתמש בה בהשגות הטוב והרע ועתה כיון שמרה והחטיא כונתנו שמא יהרוס להכנס במושכלות בזולת ההצעות אשר אם יקח ההשגה ההיא על הסדר הראוי יגיע לו ממנה החיי' הנצחיים ולזה שלחו מגן עדן לשמרו מן ההריסה ואפשר שנאמר שאמרו פן ישלח ידו הוא על דרך אורח חיים פן תפלס שהרצון בו שאם יש תוחלת בזאת האשה הזרה שתפלס אורח חיים זה לא יתכן כי נעו מעגלותיה מנתיבות. ולזה לא תדע ארחות חיים וכן העניין בכאן האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח מעץ החיים ויאכל ממנו זה לא יתכן כמו שיתבאר אחר זה. וזה הפ' השני הוא יותר נאות מאד מן הראשון.

פסוק כד

הכרובים. הם הצורות הדמיונות אשר יגיעו באמצעותם המושכלו' כמו שהתבא' בספר הנפש ובא' ממלחמות יי' וקראם כרובים שהרצון בו נערי' קטנים לפי שהן בלתי שלמים כמו הענין בנערים וקטנים והשכל ישלימם כשיפשיט מהן המשנים ההיולאניות ויהיו אלו הצורות בעצמם הם המושכלות כמו שיהיה מהנער איש.

ואת להט החרב המתהפכת. הוא משל להשפעה אשר תגיע לשכל ההיולאני מהשכל הפועל כמו שקדם.

פרק ד

פסוק ה

ויפלו פניו. ר"ל שהשיגהו בושת כי זה ממנהג מי שיבוש שיפלו פניו.

פסוק ז

שאת. הוא מעניין הסבל כמו לא אוכל לבדי שאת אתכם.

חטאת. הוא היחר הרע כבר התבאר זה בב"ר והוא חסר הנושא כמו ומאכלו בריאה שהוא חסר הנושא המתואר בבריאה וענינו איש חטאת. ואמר שהוא רובץ לפתח ר"ל שהוא שוכן תמיד אצלו מראשית הענין לחטיאו ולהשיאו כי תכף שתהיה בו הבחיר' ימצא בו היצר הרע. ואולם היצר הטו' לא ימצא באדם אם לא אחר שקנה מהשלמות קניין מה ואפשר שנאמר שאמרו שאת הוא מעניין נשיאת הפרי ר"ל שישאו הצמחים פרים אשר בעבורם היה עובד האדמה או נשיאת הברכה כטעם ישא ברכ' מאת יי'.

וחטאת. הוא עונש כטעם מחטאת סדום. אמרו בב"ר אם תטיב שאת ברכה ואם לא תטיב קללה.

פסוק ח

ויאמר קין אל הבל אחיו. לא פורש מה אמר לו ואפשר שאמ' לו שיצאו יחד בשדה או אמר לו דברי תוכחות והראשון הוא יותר נאות אצלי.

פסוק יג

עוני. ענשי.

מנשא. מסבול.

פסוק טו

לכן כל הורג קין. קצר המאמר ולא פיר' מה יהיה ענשו וכמוהו ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע וגו'. לא פירש מה יהיה שכרו וכן ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני וגו'. לא פיר' מה יעשה אם יביא הש' את אשר שאל. והנה לא פירש בכאן העונש לפי שכבר הבטיחו הש"י שלא יכנו כל מוצא אותתו.

שבעתים. לשבעה דורות. וזה כי הדור השביעי אחר קין היה זרע למך והוא מת במבול.

פרק ו

פסוק א

טובות. יפות וכן כי טוב הוא והוא טוב תאר מאד.

פסוק ב

בני האלהים. הם הענקים וסמכם לאלהים להורות על גדלם וחזקם כטעם כהררי אל שלהבת יה.

ויקחו. חטפו ולקחו בחזקה.

פסוק ג

ידון. מעניין דין ומשפט או יהיה מעניין ריב ומדון.

רוחי. הוא רוח האדם אשר הוא בה אדם והוא השכל ויחסה לש' יתע' להיותה נאצלת ממנו.

פסוק ד

הנפילים. הם בני האלהים והם הענקים כמו שקדם.

פסוק ו

וינחם יי'. הוא על דרך משל כי לא אדם הוא להתנחם אבל דברה תורה כלשון בני אדם. וכן אמרו ויתעצב אל לבו ואמרו אל לבו הוא לרצונו ר"ל שכבר נתעצב דרך משל בעבור מה שהיה רצונו בעת בריאת העולם לברא אדם.

פסוק ז

ויאמ' יי'. הנה אמ' זה לנח כמו שנזכר בתורה אחר זה או יהיה זה על דרך האמירות הנזכרות במעשה בראשית שלא נאמרו לנביא אבל היתה ההוראה בהם הרצון לבד כמו ויאמר אלהים יהי אור וחביריו.

פסוק ט

תולדו'. קורות כטעם מה ילד יום.

צדיק. נאמר על שלמות המדות הגוי גם צדיק תהרוג. ונאמר עם זה על שלמות המושכלות וצדיק באמונתו יחיה. ומזה העניין השני נאמר כאן.

תמי'. רוצה לומר שלם.

בדורותיו. אמר זה לפי שכבר היה נח בדורות רבים לאורך ימיו ובכלם נמצא הולך בצדקו.

פסוק יא

ותשחת הארץ. ר"ל אנשי הארץ וכן וכל הארץ באו מצרימה.

לפני האלהים. ר"ל שהשם ראה דרכיהם הרעים כדרך כי עיניו על דרכי איש. או יהיה הרצון בזה לפני הגדולים ומנהיגים שלא היו בושים מהם ואין מי שייסר אותם על רוע מעשיהם.

חמס. הוא הגזל שזכר במה שקדם שהיו הגדולים חוטפים הנשים ובאים עליהם בחזקה ויתכן שכבר נטו מפני השקעתם בזאת התכונה הפחותה אל הגזל גם אל שאר הדברים.

פסוק יב

כי השחית כל בשר. ר"ל כל בני האדם כטעם יבאו כל בשר להשתחות לפני. ואמר שהשחיתו דרכם כי מרוב נטיתם לתאות המשגל השחיתו הדרך הנהוג והיו באים על הנשים שלא כדרכן ועל הזכר ועל הבהמה כמו שאמרו בב"ר.

פסוק יג

מפניהם. בסבתם כטעם מפני מי המבול והרצון בזה שאלו האנשים היו סבה שימצאו בהם אלו המדות הפחותות מצד בחירתם הרעה כי בבחירתם הוא להתנהג במנהגים המשובחים או בהפכם.

והנני משחיתם את הארץ. ר"ל מן הארץ. כטעם כצאתי את העיר או יהיה הרצון באמרו את הארץ עם הארץ והטעם שהוא גזר להשחיתם השחתה תשחת בה הארץ הנגלית אשר יתהוו בה הצמחים והב"ח הארציים. ולזה הוצרך השם לקחת עצה להציל מיני הב"ח כי הם ימותו בלי ספק במי המבול.

פסוק יד

גופר. הוא עץ יתקיים זמן ארוך ולזה בחרו כי זאת התיבה היה צריכה שתהיה באופן שישלם בה הקיום זמן ארוך והוא מין אחד ממיני הארזים כמו שביארו רבותי' ז"ל ולא הוצרכה להיותה מעץ קל על פני המים כי האויר אשר בה ימנעוה מהצלילה במים.

קנים. הם חדרים קטנים ומקומות קטנים לשום בהם מין מין מהעופות ושאר הב"ח. וכבר תמצא לשון קן בזולת העוף כאמרו עם קני אגוע ואם בין כוכבים שים קנך.

בכופר. הוא דבר מתמרח כמו הזפת והדומה לו ימנע מהכנס המים כדבר והוא עם זה מתקיים מאד ואולי הוא טיט אד יעשוהו בקיאי הצורפים אשר הוא מתמרח ומתקיים קיום נפלא.

וכפרת. הרצון בו שימרח בו הכופר ואולי צוה למרוח בו הכופר מבית ומבחוץ לתוספת שמירה כדי שלא יכנסו המים בתיבה.

פסוק טז

צהר. הוא מעניין צהרים והרצון בו שיעשה בו מקום יגיע ממנו האור וידמה לי שבחלון ההוא הושם גשם ספיריי יעבור בו האור ושהחלון שבז' התואר ייוחד בלשוננו בשם צהר לפי שכבר נשאר המקום ההוא סתום ולא ישתמש מהחלון ההוא כי אם לאורה.

פסוק יז

המבול. הוא מעניין בלילה ועירוב כי מדרך המים שיעשו זה.

פרק ז

פסוק ג

גם מעוף השמים שבעה שבעה. ר"ל מהטהורים כי כבר קדם המאמר שיביא מהעוף שנים מכל מין ועתה ביאר שמהמינים הטהורים מהעוף יביא שבעה זכר ונקבה וקצר המאמר בעוף להשענו על מה שאמר בבהמה שיכניס מן הטהורה ארבע עשר מכל מין ומהטמאה שנים.

פסוק ד

היקום. הוא שם כולל לכל חי אשר על פני האדמה.

פסוק יא

נבקעו כל מעיינות תהום. הרצון בזה שכל המעיינות אשר להם תהום רבה נכרו מימיהם מאד מצד רבוי הויית מימיהם אז בבטן הארץ.

וארובות השמים נפתחו. הוא משל לרבוי המים אשר נתהוו אז במקום הווית המטר עד שירדו בשפע כאלו נפתחו להם ארובות והנה הסכימו שתי אלו הסבות יחד ר"ל התהוות רבוי המים בעומק הארץ והתהוות רבוי המים בחלק האמצעי מן האויר אשר יתהוה בו המטר עד שגברו המים בזה האופן שזכר.

פסוק טז

ויסגור יי' בעדו. ר"ל שה' יתע' הגין עליו שלא הזיקוהו החיות רעות אשר שם אותם בתיבה.

פרק ח

פסוק א

וישוכו. וינוחו. ר"ל שלא גברו.

פסוק ב

ויכלא. וימנע.

פסוק י

ויחל. מעניין תוחלת וכן וייחל.

פסוק יא

טרף בפיה. הנה תאר היונה בשם זכר ונקבה יחד כמו רוח גדולה וחזק ועניינו שזה הב"ח והוא היונה טרף בפיה עלה זית או תהיה הבי"ת נוספת כמו שזכר החכם א"ע והרצון בו שפיה טרף עלי זית.

פסוק יג

חרבו. הוא מעניין יובש.

פסוק כא

וירח יי' את ריח הניחוח. הוא עד"מ לדבר בלשון בני אדם כי לא יתפעל השם ית' בהפעלות החושי'.

ויאמר יי' אל לבו. הרצון בו שלא גלה הש' ית' זה הסוד לנביא כמו שידבר האדם אל לבו ולא ישמע אחר דבריו וזה העניין היה שהוא גזר שלא ישחית עוד הארץ בעבור האד' כמו שעשה בעניין המבול ולא יוסיף ג"כ להכות כל חי או ירצה בזה שלא יקלל עוד את האדמה בעון האד' כמו שעשה שקלל אותה בעון קין והביאור הראשון נאות יותר.

פרק ט

פסוק ב

וחתכם. הוא מעניין חתת.

פסוק ד

אך בשר בנפשו דמו. אמרו ז"ל בב"ר שזה אזהרה לבני נח שלא יאכלו אבר מן החי וירצח בו לפי זה הפירוש שלא יאכלו הבשר אשר בנפשו דם הבשר ההוא ר"ל שלא יאכלו בשר הלקוח מהב"ח בדרך שישאר כח בנפש הב"ח ההוא להוות הדם אשר היה ראוי שיובילוהו אל החלק ההוא מהבשר. ולזה ראוי שלא יקחו בשר לאכול מב"ח בדרך שישאר הב"ח ההוא חי. וזה הפירוש נפלא מאד בלשון זה הצווי.

פסוק ה

אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. ר"ל אם תהרגו קצתם קצת.

מיד כל חיה אדרשנו. פירשו בו המפרשים שהשם ידרוש מהחיה אם תהרג האדם וזה בלתי נכון. כי הב"ח אינם בעלי שכל שיהיה ראוי שיענשו על הרע כשיעשוהו וקצת האחרונים פירשו שהשם ידרוש מיד האדם אם יהרוג רעהו באמצעות החיה כאלו תאמר אם כפתו לפני ארי וטרפו הארי והוא יותר נאות אלא שלא ישלם בו ביאור הנמשך מהפסוק ושאין לשון הפסוק נאות לזאת הכוונה. והנראה לי כי המ"ם תשמש בכאן שימוש הפועל לא שימוש המקבל כי המ"ם תשמש שני אלו השמושים בלשונות וזה שכבר יאמר שמהכסף נעשה הטבעת. והנה הכסף ההוא המקבל לצורת הטבעת ואמר שמהאומן יגיע שלימות המלאכה והנה האומן הוא הפועל המלאכה וכזה תמצא שאמרו ואת דמו מידך אבקש. היה שמושה מ"ם בו שימוש המקבל כי הוא יקבל העונש על זה כשלא הזהיר הרשע ואמרו מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי היה שימוש המ"ם בו שימוש הפועל כי הם פועלים הרמיסה. ומזה העניין השני נמצאו רבים בדברי הנביאים וממנו יהיה אמרו מיד כל חיה אדרשנו. והרצון בזה כשיהרגו האנשים קצם קצת יקח הש' ית' נקמתו מההורג וידרוש דם ההרוג' מיד כל חיה. ר"ל שהוא יסבב שהחיו' ימיתוהו כדרך מה שאמרו רז"ל אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו.

פסוק יח

וחם הוא אבי כנען. ר"ל שהיו מתדמים ברוע והנה הגיע מרוע תכונת חם שראה ערות אביו ולא כסה אותה גם לא עצם עיניו מראות.

פסוק כד

בנו הקטן. כנוי בנו שב אל חם כי כנען היה בנו הקטן והנה חם לא היה הבן הקטן לנח אבל שם היה הקטן ולזה הקדים אחר זה תולדות יפת ואח"כ תולדות חם ואחר כך תולדו' שם. ולזה אין ראוי שיהיה שב אמרו בנו הקטן אל חם.

פסוק כה

תוכן העניינים

רלב"ג ביאור המלות על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה