אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף סה.

דף סד:

הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעפר שני וא"ת או היכי דייק מכאן דקטן זוכה לאחרים דאחר שאביהן נותן להם המעות הם זוכים לעצמן ופודים מעשר זה של אביהם וי"ל דכיון דפודין מעשר ב' אלמא דזכיה אית להו דאורייתא דאי לאו דאית להו זכיה גמורה לא הוו פודים וא"כ זוכים הם ודאי לאחרים דהכא וזכיה הם לאחרים דהרי הוא כאלו חזו לו לאב מיד המעשר והא דפריך בעציץ שאינו נקוב דרבנן ולא פריך במעשר ב' דאילנות וירקות משום דההוא אית ליה עיקר מן התור אבל בעציץ שאינו נקוב אינו עיקר מן התור' כלל אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז נטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחריפ וכנגדו בקטנה לח מתגרשת בקדושי אביה אעפ"י שהם קדושין ולדברי הרי"ף כשאין לה אב ולדברי רש"י אפי' כשיש לה אב כדפרי' כמתניתין הפעוטות מקחו מקח וממכרן ממכר במטלטלים וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון לומר דאם נתגרשה ע"י אמה ואחיה דצריכא למאן אבל קודם לכן א"צ למאן ממיה לן מאן האי דמפלי' בין שעור גירושין לקידושין דהא חד לישנא אתמר בהו דהכא תנן כל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש והתם ביבמות אמרי' קטנה שיודעת לשמור קדושיה מתקדשת למיאון ותי' הרב בעל המאור דטעמא משום דבקדושיה איכא קדושי כסף דצריכי שמירה מעולה ולפי' בעי' שתהיה בפעוטות אבל בגט שא"צ שמירה כ"כ דצרור וזורקו אגוז ונוטלו סגיא הגיעו לענות הנדרים נדריהם נדר והקדשן הקדש וכנגדו בקטנה חולצות ופרש"י דהיינו שנת י"ג לאיש וי"ב לאשה שהם סמוך לאיש ובהאי שעורא נדריהם נדר כשידעו למי נדרו ולמי הקדישו דנבדקין וכדאיתא התם אבל קודם זמן זה אפי' ידעו למי נדרו ולמי הקדישו אין הקדשן הקדש ונדריהם נדר וכנגדו בקטנה כשהגיע לזמן זה חולצת ופרש"י והוא שהביא ב' שערות ולא אמרינן דשומא נינהו דתוך זמן כלאחר זמן א אבל קודם לכן אפי' הביאה ב' שערות לאו כלום הוא דשומא נינהו וקטנה ואנן אשה בעינן לחליצה דאיש כתיב בפרשה ומקשי' אשה לאיש כך פרש"י וס"ל דהא רבא הוא דאמר התם בפ' יוצא דופן דתוך זמן כלאחר זמן למיתני' שומא נינהו ור"ת פי' דהכא מיירי אפי' בשלא הביאה ב' שערו' דרבא ס"ל כר"י דאמרי' החם דאיש כתיב בפ' האשה אשה בין גדולה בין קטנה ואמרינן עלה בפרק מצות חליצה אר"א מדבריו של ר' נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שיגיע לעונת נדרים אלמא דכר"י ס"ל ולפי' פי' זה לא יהיה הלכה במדה זו כרבא דהא פסקי' התם בהדי' הלכתא עד ב' שערות אבל הגאונים כתבו והרי"ף הביאה כולה משמע דס"ל דהלכתא היא לפיכך יש לפרש דבריהם דהא דקאמר וכנגד בקטנה חולצת אעונת נדרים של זכר קאי שהיא שנה של י"ג שהיא גדולה והוא שהביאה סימנים והאי דנקט קטנה משום דקאי לזכר קטן כשיעור זה נקט קטנה והו"ל כמה דאמר וכנגדו באשה חולצת והא דאמר רבא התם עד שתגיע לעונת נדרים אליבא דר"י קאמר וזה דחוק והראשון נראה עיקרולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן י"ב דוקא בנכסי אביו דמשום דנפלה ליה בירושה זילי גביה ודוקא בקרקעות ואפשר דדוקא במכירה אבל במתנה מתנתו מתנה כיון שהוא גדול וב"ב יתבאר בס"ד:

משקל כל היכא דמשכח' לה שקלי' וגטא לא הוי עד דמטי למתא מחסיא ואק"ל וכי מטי למתא מחסיא הוי גיטא והא לא חזרה שליחות אצל הבטל וי"ל דאיהו לעולם הוי ש"ק אלא שהיא עשאתו על תנאי זה עד מחא מחסיא וכששליח זה מספר דברים אלו לפני' ואיהו נותנו לה מסתמא ע"ד כן נותנו לה והו"ל כאלו רמי הוא תנאה בגטא ורמיא לה לאשה הוי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד ל' יום אבל שליח להולכה בשבילו אינו כלל דאיהי לא עביד שליח להולכה וכדכתיב לעול וכן דעת רש"י ור"ח:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה