אור ברסלב

ריטבא על גיטין· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף נח:

דף נח.

ה"ד אי דקא טעין מינך ואמר מינך זבנתה אפי' ראשון נמי. פירוש אפילו א' נמי שאמר ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה נאמן דעד השתא ידוע הוא דקרקע זה ביד סיק' היה ומסיק' לקחה וא"כ חזקה זה היכי עלתה לו דהאי לא מצי למעביד מחאה דמוסתפי מסיק' דלא מטי ליה וכש"ח וכדאמר התם כ"כ הר"ן גבי גזלה שאמר דבפניו הודה לאביו שלקחה ממנו שלא עלתה לו חזקה משום דהודאתו לאו ראיה היא דאי לא דאודי ליה הוה מטי ליה ולשאמר וי"ל דהתם שאני דהודאה לגזלן עצמו אינה ראיה ומההוא טעמא אבל מחאה דלא עביד לה אלא ללוקח מסיק' ממנו בכי הא ודאי ל"ל דמשום סיק' לא עבי' מחאה דאין הדבר אמור אלא במה שיש לו עם הגזלן או עם הפקדון אבל עם הלוקח לא וכיון שכן מדל' מית' עלתה לו חזקה כך שמעתי מפי ר"י נר"ו וא"ת אכתי כיון דידוע היא דמסיק' לקחה וכדכתיב היאך עלתה לו חזקה וזה הו"ל כיורד ברשות דאין לו חזקה י"ל דהכא אעפ"י שלקחה מסיק' אינו ידוע דמחמת סיק' ירד בה דאי ידוע דמחמתו ירד בה בכי הא ודאי:

אין לו חזקה דלא יכול לו' קודם שירדתי בה מחמת סיק' לקחתיה ממך דזה ודאי דירד בה ברשות ואינו ודאי שלקחה ממנו אבל היכא שאינו ידוע דמחמת סיק' ירד בה ממש אעפ"י שידוע שנתן ממון לסיק' יכול לומר ממך לקחתיה ומכחך ירדתי בה אלא מפני שהיתה גזולה ביד הסיק' לקחתיה ממנו לסלק הסקריקון מעלי ובכי הא ודאי מהימן דרבותא בבן גזלן היכא שאינו ידוע שמכח אביו ירד בה אעפ"י שידוע שהקרקע זה היה מוחזק ביד אביו בגזילה יכול לומר ממך לקחתיה ומכחך ירדתי בה ולא מכח אבי וע"כ לא אמר התם דאין לו חזקה אלא כשאומר בפני הודית לאבי שלקחה ממך דאע"ג דמהימן שהודה לאביו מ"מ הודאתו אינה הודאה אבל אי אתי בה מהאי טעמא מהימן וכן קבלתי מפי רבינו נר"ו שאי דלא טעין ואמר מינך זבינת אלא מלוקח זה שלקחה מסיק' אפי' ב' נמי לא דקס"ד השתא דדין לוקח שני זה כדין לוקח מסיק' וכי היכי דלוקח מסיק' הבעלים מוציאין הקרקע מידו כל זמן שאינו טוען שממנו לקח אלא מסיק' כך מוציאין הקרקע משני זה שלקחה ממנו ופריק רב ששת לעולם דלא טעין ליה וכגון זה טוענין ליורש טוענין ללוקח לומר דאפילו בכי הא שידוע שלוקח א' מסיק' לקחה טוענין לזה השני דשמא הא' לקחה מבעלים ומכחם ירד בקרק' וכדכתב י' לעיל דכי היכי דטוענין בלוק' דעלמא כך טוענין בלוקח זה והיינו כגון זה אבל אידך דהיינו לוקח א' אי טעין דמהם לקחה מהימן מטעמא דפרישנא ואי לא טעין לא והבעלים מוכיאין אותה מידו עוד יש לפ' בלשון אחרת דהא ברייתא אתיא כמשנה אחרו' דהלוקח מסיק' המכר קיים אלא שנותן לבעלים רביע והשתא פליגי על אותו רביע ואמרי אי טעין לוקח שני ממנו לקח אותו רביע והחזיק בקרקע ג' שנים דחזקתו חוקה ואפי' ראשון נמי דטעין הכי חזקתו חזקה אלא לעולם דלא טעין וא"ה לשני טענינן ליה דשמא לוקח א' לקחה ממנו ואק"ל אמאי לא הוי כטורף דאין חזקתו חזק' ותירץ רבינו נר"ו דהכא בין היה יכול להסתלק במעו' אין לו דין טורף ויש לו חזקה והלשון א' נראה עקר ושניהם מפי רבינו נר"י והוא כותב הלשון הזה האחרון הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות פי' עובד כוכבי' ומזלות שלק' קרקע של ישראל בחובו לא שהגביה לו אלא שהוא אנס ומחמת חובו ירד בה שמתיירא ממנו שלא יהרגנו ומשום כך לא תקנו בו תקנה והניחו הדבר על דינו שאין בו כלל משום אותן תקנות שתקנו בסיק' אלא הניחו הדבר על דינו והלוקח ממנו מקחו בטל ואפילו חזר ולקח מהישראל אין דין אנפרות בבבל פי' דהלוקח מאנפרות וחזר ולקח מישראל מקחו קיים דכיון דאיכא בי דוואה ולא קביל אחוליה אחליה כך פי' הח' הר"י הלוי בן אחיו של רבינו נר"ו אבל ליכ' לפ' דאם לקח מאנפרות אעפ"י שלא לקח מישראל דמקחו קיים דהא אנפרות זה לא קני ליה להאי ארעא דבמאי קני א"ת במחילה דמחיל גבי' כיון דלא קביל מניה קרקע אינו נקנה לאחר במחילה אלא ודאי אנפרות לא קנה אבל כיון דמזבון ליה איכא למימ' אקנויי מקני ליה ומחיל ליה כיון דלא קביל מני' וזה נכון גידל בר אלעאי קביל ארעא בטסקא, מבני באגא פי' רבינו נר"ו שכן היה שבקעה א' היתה שקבלו א' או ב' בני אדם מן המלך במס ידוע והיו מעלים המס למלך כל א' וא' זהוב לשנה וברחו מהם מקצתם והלכו להם והלך גידל אצל המלך וקבל אותן שדות מאותן אנשים שברחו להם מהמלך בטסקא ופרע למלך הטסקא של הג' שנים לסוף באו אותן בעלי השדות ולקחו שדותיה' וא"ל לגודל שנה ראשונה שאכלת בדין אכלת מאחר שלא פרענו מס שנה זו דהדין כך הוא דמאן דיהיב טסק' ליכו' ארעא אבל מכאן ואילך אנן אכלי' ואנן יהבי' שהקרקע שלנו הוא שהמלך לא מכרן לגידל אלא שנתן לו רשות ליכנס בו שאלו אי מכרן הדין היה נותן שהקרקע יהיה של גידל ואין לבעלים עליו כלום כדמשמע התם ב"ב גבי הנהו ואדורי שקרקע כח לנו למלך מיד אנו שהדין הוה בפרס אבל בשאר המקומות לא היה כן אלא שהמלך יכול למוכרו בשביל הטסקא שלו אבל הבעלין טורפין אותו מכל אדם ואעפ"י שלקחוהו מהמלך וסבר רב פפא למכת' לגידל טרפא אבני באגא מאותן עשרים שנים שנתן למלך המס וא"ל ר"ה בריה דרב יהושע א"כ עשית סיקריקו' פי' עשית למלך סיק' שאנס קרקע זו וגידל קונה מסיקרי' שהדין נותן שהבעלים קודמין לכל אדם כיון שיש בידם ליקח ואלו לא היו בראן עד עכשו שבאו ובידם ליקח וכיון שכן קודמין לכל אדם ומוציאין הקרקע ממך ואינו כן שאין כן בסיקרי' שהמלך לא דרך אונס לקחו אלא שלקחו בחובו וגידל כשפרע למלך הטסקא פורע חובו של חברו היה ופורע חובו של חברו אין לו עליו כלו' והני' מעותיו על קרן הצבי וכדאמ' בירושלמי משום דמצי א"ל אנא עבידנא ליה ניח נפשיה והוא מחיל ליה אלא מי' ק"ק לפי זה אמאי כתב ליה טרפא אבני באגא דאפי' עבוד ליה סי' הדין נותן שיתנו דמים ויקחו הקרקע אבל ליקח קרקע ולזקוף הרמים עליהם במלוה זה אינו ואם אין להם דמים הרי הוא כמי שאין בידם ליקח שאין להם קרקע כלל ואפשר שהמלך העמידם בקרקע ולפיכך הוצרך ר"פ. לכתוב לו טרפא בשביל מעותיו וא"ל ר"ה דגידל הפסיד מעותיו והניחם על קרן הצבי ורש"י פי' בענין אחר ואינו מחוור כל הצורך וגם זה דחוק קצת ושמואל אמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות משום דסבר דגבי ריבעא זבין וקי"ל כשמואל מיהו ידם של בעלי' על עליונה רצו קרקע נוטלין רצו מעות נוטלין ומי' נראה דאע"ג דאזיל לגבי טפי דאין לו אלא רבעא ואי קנאו בשווויוי רבעא נותן לו שתקנה קבוע' היתה שאם אי אתה אומר כן נתת' דבריך לשעורי' ולעולם צריך ב"ד שישומו את הדבר וכן הורה רבינו נר"ו:

תוכן העניינים

ריטבא על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה